הדף פתוח והעט כותבת.

איך את אוהבת לברוח מהכל,

ללכת לשקט מול נוף שצויר במכחול.

להשאיר את הכאב שמציף בתוכך,

לתת לו להשתלט ואת הנפש שלך ללכלך.

הלוואי שתזכרי רגעים טובים שניות של חיוכים,

לזכור את הלב שלי שחלקו שייך לך לעולמים.

נכון לפעמים הכל קשה ואין איך להתמודד.

אפילו אני, בימים כאלה לא מצליח אותך לעודד.

תביני שלא הכל שחור יש מלא אור,

גם שמה שהיה בנינו לעולם לא יחזור.

הלוואי שתפנימי שמה שנתתי לך לא היה זמני,

נתתי לך דרך ותוואי למה שאני מאחל לך גם אם זה לא אני.

תקומי מעפר, תרימי את הראש.

צאי לדרך חדשה מחוזקת ובלי לחשוש.