הדף פתוח והעט כותבת.

כל מה שהתקיים בנינו,

היה באמונה.

באמונה שזוהי דרך טובה,

דרך שתמלא לנו את הלב,

תהפוך את שתינו למאושרים יותר,

שלמים יותר.

ככל שעבר הזמן בקשר, הטוב העיף אותנו,

אבל הרע גבר, התרחב, התפשט, התעצם.

לא בגללנו, בגלל המכלול,

שהיה קשוח לנו להכיל אותו.

הרי מה עושים עם הרצון,

להיות יחד כל יום, כל היום,

כשזה לא אפשרי.

והאמונה שהייתה כה חזקה,

הפכה למעורערת ולא יציבה.

מתוכה נולדה אמונה חדשה,

אמונה של תקווה,

שהפעם יהיה לך את כל מה שלא היה,

אבל בלעדיי.