הדף פתוח והעט כותבת.

אני לא יכול לכאוב את זה,

הרי זה מה שאיחלתי לך מהרגע הראשון.

שיהיה לך מה שיש לך איתי אבל לתמיד.

משהו שיהיה שלך ורק שלך.

תמיד ידעתי את המגבלות שלי,

את החסרונות שלי.

התפללתי בשבילך יום יום שלא תכאבי בגלל זה

אבל גם ידעתי שאת לא תצליחי להתמודד.

עם הפאק הגדול ביותר.

שאני לא יכול להיות שלך, לא באמת

וזה הרג את שתינו. 

תער הרגע שכבר לא,

לפחות לא על ״הנייר״

כי עכשיו את בנעליים שלי, במקום שלי

ולא אתן לך ליפול איפה שאני נפלתי.

באהבה שלא יכולה להתקיים.

כמו שרצינו תמיד, אבל לא יכלנו.

את הנצח של הביחד.