לפני שנה. 6 בנובמבר 2023 בשעה 1:20
אוף. הייתי כל כך טעונה, כמו בנאדם שנכנס למזללה בקניון, רעבה מדי. אין לי מה לומר להגנתי. הגנתי היא לא מול מה שאתם חושבים אלא מול הגוף שלי. שאלתי אם הוא רוצה לבוא, אנחנו רק גוף, בלי עומק. בלי חיבור. חשבתי שזה יעבוד, זה עבד. טכנית. כיף לי לגעת, קל לי לתת. הוא גמר, ואז אני. הייתי צריכה את זה וזה היה חזק. ואז - דמעות. אני יודעת שזו תגובה פיזית ובסיטואציה אחרת זה היה יכול להמשיך לחיבוק ועוד ועוד, אבל. דמעות זה פתוח, אנחנו לא שם. ופתאום הרגשתי בגוף עד כמה לא. ביקשתי סליחה, ברחתי לעשן סיגריה, בכיתי. הרגשתי חרא. עדיין מרגישה חרא. סליחה גוף. אוף.
יותר טוב כלום מכמעט?
