לפני 5 חודשים. 8 בנובמבר 2023 בשעה 23:01
כי יש לי פאזת שינה דחויה, זה מצב גנטי.
תרזה הקדושה
Always following the dopamine.לא ילדה טובה.
לפני 5 חודשים. 6 בנובמבר 2023 בשעה 1:20
אוף. הייתי כל כך טעונה, כמו בנאדם שנכנס למזללה בקניון, רעבה מדי. אין לי מה לומר להגנתי. הגנתי היא לא מול מה שאתם חושבים אלא מול הגוף שלי. שאלתי אם הוא רוצה לבוא, אנחנו רק גוף, בלי עומק. בלי חיבור. חשבתי שזה יעבוד, זה עבד. טכנית. כיף לי לגעת, קל לי לתת. הוא גמר, ואז אני. הייתי צריכה את זה וזה היה חזק. ואז - דמעות. אני יודעת שזו תגובה פיזית ובסיטואציה אחרת זה היה יכול להמשיך לחיבוק ועוד ועוד, אבל. דמעות זה פתוח, אנחנו לא שם. ופתאום הרגשתי בגוף עד כמה לא. ביקשתי סליחה, ברחתי לעשן סיגריה, בכיתי. הרגשתי חרא. עדיין מרגישה חרא. סליחה גוף. אוף.
יותר טוב כלום מכמעט?
לפני 9 חודשים. 20 ביולי 2023 בשעה 10:23
לפני שנפגשנו בפעם הראשונה סיפרתי לך
שאני רוצה שתלחץ
ואמרת שאולי לא יהיה כלום, ושצריך להכיר
האמנתי לך שאתה מתכוון לזה
קיוויתי שלא תצליח לעמוד בזה
כשהגעתי, חיבקת אותי
ולחצת חזק.
ואני
הפסקתי
לנשום
כשחזרתי
זה היה כמו לצאת ממים עמוקים
נשימה מהירה, ברכיים חלשות
אני זוכרת שכל הגוף שלי רתח
וכשהחזקת אותי כשאבדה לי היציבות
יכולתי להתחנן רק בנשימות
ובמבט, כי לא הכרנו מספיק למילים
חייכת.
אני לא בתאדם קטנה
אבל הייתי לכמה רגעים
ציפור מפרפרת בחיבוק ענקים
עצרת
וישבנו לדבר
התאפקתי יפה.
זה לא היה מפגש בדסמי
אבל במובן מסוים כן.
כי השתקת את הרעש
ובתמורה הייתי נותנת לך הכל
וכשלא יכולתי להתאפק יותר
פרקת אותי
מהמחשבות
פירקת אותי
ושלחת אותי, בלי לדעת
ברגליים רועדות וראש שקט
למסלול חדש
לפני 9 חודשים. 20 ביולי 2023 בשעה 4:14
(מתוך פתק ישן)
אני בחיים לא אסיים את הציור הזה
יש מלא תיקונים
וכל פעם שאני מגיעה לשפתיים שלך
ולקימור הזה שמתרומם טיפה יותר בצד ימין כשאתה מדבר ואז מסתובב פנימה והיה לי הרבה יותר קל להבין את הצורה אם הייתי יכולה לגעת רק לשנייה להתחקות אחרי השריר הקטן הזה עם האצבע או עם הלשון רק... להבין יותר טוב איך העיניים שלך כשהן כמעט נעצמות והגידים בצוואר כשאתה נשען אחורה כשהשפתיים שלי עוטפות את -
אה שיט
כל פעם שאני מגיעה לשפתיים שלך
אני ממש צריכה לעשות הפסקה
(ואז הפסקת סיגריה)
אני בחיים לא אסיים את הציור הזה
(ובכלל לא בגלל זה התחלתי אותו!)
לפני 9 חודשים. 20 ביולי 2023 בשעה 2:11
(מתוך פתק ישן)
אני רוצה שתרצה אותי. משהו בך לוחץ לי על כל הכפתורים בו זמנית וזה בלתי נסבל. כשאתה אומר משהו בטון הנכון המוח שלי לא מסוגל להגיד כלום חוץ מכן. עכשיו גם הגוף. כל נגיעה הכי קטנה מקפיצה אותי כל פעם שאתה מניח יד אולי בטעות כל החיישנים בגוף שלי מתרכזים לאותה נקודה אחת קטנה ואני מתה שתישאר שתמשיך את התנועה שתתכוון שתתן לי להתמוסס לתוך ההרגשה הזאת רק לכמה שניות. אני מפחדת מזה כי אתה יכול לעשות את זה בדרך אגב, ליטוף יכול להיות דבר של חיבה ואני לא סומכת על הגוף שלי שלא יתמסר באותו רגע בצורה כל כך קיצונית שמיד תראה הכל. זה כבר לא כן של הראש זה כן של כל איבר וגיד ושריר ועצב, כן מוחלט וקיצוני ומתאים למצב התודעה שהחלקתי אליו בלי לשים לב. אפשר לקרוא לזה איבוד שליטה אבל בעיני זה ויתור מרצון, לא מרגישה שאני צריכה אותה לידך. פתחתי את כל הפילטרים וזה חלק מזה. אני סומכת עלייך באופן מוחלט ואין לי רצון או אפשרות לשנות את זה.
לפני 9 חודשים. 19 ביולי 2023 בשעה 15:37
תיבת הודעות,
אני מנטרת את קצב הלב
3...2...1...
קפיצה
השב
לפני 9 חודשים. 18 ביולי 2023 בשעה 23:08
לפעמים מרגיש לי שהתודעה היא מבוך מראות ואני כבר לא יודעת אם אני רואה אותך או את עצמי בך או שבכלל כל מה שאנחנו אי פעם יכולים לראות זו רק נקודת מפגש.
לפני 9 חודשים. 18 ביולי 2023 בשעה 21:16
קצת התפעלת והוחמאת מזה שאני סומכת עליך
וכן, אני סומכת עליך מאוד ואתה צריך להיות מוחמא
אבל יש קטע עם התמסרות
זה משהו שבא מאוד בטבעי בגיל צעיר
מתוך חוסר תחושת סכנה,
מתוך אמונה ששום דבר רע לא יקרה
ואז דברים רעים קורים
וזה כבר פחות מובן מאליו
ולוקח רגע (שלוקח שנים) לשחרר את הבורג הזה שוב
להוריד את רמת האבטחה - ולהסכים להרגיש
בהבנה שכשאני מסכימה להרגיש
אני מסכימה להרגיש הכל, כואב ככל שיהיה
ואני קודם כל יכולה להסכים לזה
מתוך הידיעה,
החד משמעית,
שאני סומכת על עצמי.
ואני סומכת על עצמי כי אני יודעת -
אני יכולה להתמודד עם מה שיבוא
כי דברים באו, והתמודדתי עם כולם
ואני עדיין כאן.
אין דבר כזה טריפ רע :)
---------
אין דבר כזה טריפ רע
אין דבר כזה טריפ רע
אני מזכירה לעצמי
כשזה שורף
כמו מלח על כוויות
תגיד
פעם אחת
אבל נפתחתי, בפעם הזאת
כמו חתול התהפכתי
וחטפתי בעיטה לבטן הרכה
לא ממך, לא בכוונה
מהמציאות
נתתי לעצמי לרצות כל כך שזה כאב
כמו עש שרוצה אור ונשרף בפלורסנט
ואני לא יודעת להגיד איפה זה כואב
זה כואב ממש
ועדיין, לא לובשת חזרה את השריון
מעדיפה שיכאב, כאב זה חי
אני לא שולחת לך עוד הודעה
אני לא שולחת לך עוד הודעה
לא משנה כמה טוב אתה נראה
אני לא שולחת לך עוד הודעה
לא משנה כמה אני רוצה להרגיש את הידיים שלך
אני לא שולחת לך עוד הודעה
לא משנה כמה בא לי ללקק אותך
לשמוע אותך גומר
להרגיש אותך מעליי
אני לא שולחת לך עוד הודעה
לא משנה כמה פעמים התעוררתי בלי נשימה
מזכרון של היד שלך בשיער שלי
אני לא שולחת לך עוד הודעה
לא משנה כמה אני רוצה
פאק אני ממש רוצה
אני לא שולחת לך עוד הודעה
אני לא רואה את הוידאו שצילמת לי
גם אם אני עדיין לא יכולה למחוק אותו
אני לא שולחת לך עוד הודעה
בסוף זה יעבור
בסוף זה יעבור
זה רק פלורסנט
זה ישרוף פחות
אני אלך לים
יהיה קל יותר לנשום
ומישהו, מתישהו
יזיין ממני את הזכרון שלך
בינתיים
אין לי אוויר
ואתה יכול לקרוא לזה דרמה עד מחר