בבקשה תהיה חכם מספיק (כמו שאני יודעת שאתה) להבין שלהזמין אותך ללב שלי לא הייתה חולשה
נכון, נכנסת והשארת את הדלת פתוחה. אני לא מגינה עלייך, זה באמת היה מאוד לא מנומס. אבל הרבה פחדים היו צריכים להתאוורר משם.
בבקשה אל תחשוב עליי לרעה שהשארתי מקום לאולי. ואם אתה יכול, אל תחשוב עליי לרעה שאכפת לי מה אתה חושב עליי.
שהייתי מוכנה להיות שלך במובן מסוים למרות שידעתי שלא תהיה שלי. לרגע לא חשבתי אחרת וזה אף פעם לא היה ויתור. תמיד רצון. אני יודעת שקשה להבין. אולי זה קטע של נשלטות. אולי סתם אני.
שלא הצלחתי לעבור הלאה בקלילות, להעלם בענן פאסון ולתת לך להתחרט, לדרוש את כבודי או לשנוא אותך. זה לא כי אני לא שומרת עליי, אני פשוט מעדיפה לחיות מלהיות חכמה.
בבקשה תהיה מספיק רגיש (כמו שאני יודעת שאתה) להבין למה ידעתי שאין בלמים ובכל זאת עליתי על רכבת ההרים. הלב (והראש) שלי היו מספיק חכמים לסמוך עלייך. לסמוך עליי. הם צדקו.
ידעתי שאתה מסוכן. לי. זה אף פעם לא היה צורך כללי, תמיד הכי ספציפי בעולם. ביקשתי מילים ובאת, הזאב עם המילים הכי חדות.
צללת איתי. הפתעת אותי. לא הרבה אנשים נושמים בעומקים שלי. עוד סיבה להאחז באולי, די לבד פה.
ידעתי שזה מפחיד אותך, לשחרר את הבלמים, ידעתי שהגעת לקו, שנגמר לך האוויר. לא רציתי, סירבתי לראות אבל ראיתי. רציתי עוד מהמילים, ממך, בשבילי, אני מודה.
אז ניסיתי. זה לא היה חלש בעיני, לנסות. אין לי עניין להיות חזקה מולך, ראית אותי כבר. לגמרי. אתה יודע. זה לא חלש בעיני לאהוב אותך למרות הכל. לא בקטע הוליוודי. אותך, כפשוטו.
ידעתי שלא נישאר. ידעתי שזה הולך להיות קשה, אחרי. לכל אדם כוכב אחד בשמיים ותולעת אחת באדמה* ובזמן הקצר שהיינו, נגעתי בשניהם.
ואתמול ידעתי במיוחד. אז הרשיתי לעצמי לגנוב חיבוקים לדרך. להסתכל לך בעיניים. להסתכל עלייך. אני קצת מקווה שראית בעיניים שלי שאתה יפה, יותר מסך כל המילים.
*מילים גנובות שאבד להן הקרדיט, סליחה.
