סתם פורקת

שאני חזקה יותר מכל כאב שבא לחיי

שאני חזקה הרבה הרבה יותר ממה שחשבתי

שהלב שלי עומד בפני דברים שלא תיארתי שישרוד.

שלא משנה כמה קשה.

כמה נוראי.

כמה כואב ועצוב.

בסוף אני תמיד. תמיד בסדר.

כי הכל בסדר.

זה בסהכ החיים והגיע הזמן ללמוד אותם.

אני גדולה.

ענקית.

גדולה מהחיים

(מה שכן רזיתי מלא מהפרידה הזו אז פיזית כן הפכתי קטנה. לפחות יצא מכל הכאב הזה משהו)

קטנה אני למישהו שיראה את הגדולה שלי.

שיכיר בעוצמות שלי.

קטנה אהיה שארגיש מספיק גדולה ומלאה בעצמי בשביל להקטין את עצמי בשביל גדול.

עד אז אני גדולה ע-נ-ק-ית וגם נושכת

כשירד מבול על הרחוב
אני אהיה לי גג לשמור אותי קרוב
בחורף מתרחב ברחובות צרים
אני אהיה לי אש מאנשים קרים.

כזאת אני חולפת רגע חושפת ושנייה אחר כך

שוב נשטפת אל השגרה הזמן נהיה קצר

אז אני חוטפת, כמה שרק אפשר וטוב לי....

זה שאני והוא נפרדנו. זה בגלל שאני צריכה להכיר את עצמי לבד בלי ההנחיה וההדרכה של המטפל/דום/בן זוג לשעבר שלי

לבד. זאת אומרת בלי עוד קשר של שליטה בחיים שלי כרגע.

לא הסתיימה לי זוגיות של שנה עם אדם מדהים וחכם בגילי שאני עדיין מקווה שנחזור יום אחד בשביל שאהיה איתך שולט אלפה שכמוך בן 45.

אז די. די. די.

כואב ליייי כואב לייי כואב ליייי

נודרת שמי שישלח לי אם אני עכשיו פנויה וינסה להתחיל איתי אני אמחק את החשבון ולא יחזור לאתר לעולם

זה לא פר

כלכך אהבתי אותו.

זה לא יכל להמשיך.

לא עכשיו.

וכואב ליייייי

מה יהיה על התינוקת הקטנה שבי?

אני מפחדת כלכך.

אין לי כח להודעות מזקנים בני 40. אין לי כל לדושים. באלי את האחד שלי. באלי את זה שאני יעריץ ויואהב.

מישהו בגילי.

אני רק בת 18.

כואב לי.

למה.