סתם פורקת

משפטים שיצא לי לשמוע עלי ועל נשלטות אחרות בעולם הזה

"אם יש לך רשימה ממש מוגזמת של גבולות את לא נשלטת אמיתית"

"ברטיות הן לא נשלטות אמיתיות"

"ליטליות הן סתם ילדות עם חסכים. לא נשלטות אמיתיות"

"ליטליות שרוצות לצאת עם צעירים הן לא ליטליות אמיתיות"

"אם אין לך סף כאב גבוה את לא נשלטת אמיתית"

"אם את לא רוצה השפלות מסויימות את לא נשלטת אמיתית"

מי אתם שתחליטו מי נשלטת אמיתית ומי לא? מה זה בכלל "נשלטת אמיתית"? 

כולכם על הזין הארוך העבה והעומד שלי.

ובכלל יש לי כוס.

שבת שלום ממני- נשלטת לא אמיתית

(חכו חכו שאדרוך לכם על הפנים)

זה שפעם אחת מישהו ידאג לי.

יכיל אותי. 

יעטוף אותי כשאני חלשה.

יחבק אותי שאני פוחדת.

יקשיב לי כשאני צריכה.

גם אני רוצה. גם לי מגיע.

ושלא תבינו לא נכון אני שמחה להעניק את זה לסביבה שלי. 

זה נותן לי להרגיש משמעותית. להרגיש חזקה. בוגרת.

אבל כוסעמק מה איתי.

למה אני לא מצליחה להשען.

למה אני תקועה באמונה החסרת הגיון ובהכרח לא נכונה שאי אפשר להבין אותי?

אני מתגעגעת ללהיות קטנה. לחבק גדול. ולא להצתרך שהוא יבין אותי או את הרגשות שלי כי עצם השייכות שלי אליו מנקה אותם.

אני חושבת שמה שטוב זה שלמדתי להיות המקום ההעוטף והמחבק הזה עבורי. לתת לעצמי את החיבוק הזה. את האוזן הקשבת.

ועדיין.. באלי גם. זה בסדר. נכון?

אבל אני לא מאפשרת לאנשים להיות הדבר הזה עבורי (ציטוט של הפסיכולוגית) כי למה שאני אתן למישהו או מישהי להכנס ולגעת בממלכה המדהימה והרגישה שנקראת הנפש שלי?

הם לא יבינו את האומנות ואת הערך. עד כמה אני מדהימה. והם לא יבינו את הקושי.

או שאני רוצה לחשוב שהם לא יכולים להבין.

בכל מקרה אני והgirlfriend הולכות לזמן שד שיתן לכל אחת מאיתנו את שולט החלומות.

אני מקווה להיות הקורבן ולהוקיז דם.

שטן הנשמה שלנו שלך. אנחנו מגיעות.

חשבתי לקרוא לו דון. מה אומרים.

זהו.

זה קיים? אם כן יש לכם פרטים וכדומה?

שואלת בשבילי ובשביל עוד חברה:)

אני יושבת על השטיח. צופה בתוכנית הילדים האהובה עלי כשאני ישובה על ברכיי. אני לא יכולה לשבת על הישבן אחרת הפלאג זנב שבתוכי ילחץ לבפנים וזה יכאב... לא כדאי.
מה לעשות. היום אני חתולה לכל דבר ועניין. זה ההוראות שקיבלתי ממנו. איפה הוא באמת כבר?
על ראשי אוזני חתול ועל צאוורי קולר. אני חתולה טובה היום. אני אוהבת את זה.
אני שומעת רעשים מהכניסה. הוא הגיע!!!
רצה בשמחה לדלת. על 4 כמובן. חתולים לא הולכים על 2. הוא פותח את הדלת ואני מיללת בשמחה ומכשכשת בזנבי. "שלום לך חתולה קטנה" הוא מלטף אותי בראשי ואני מגרגרת בשמחה. "אני רואה שהתגעגעת אלי.."
"מיאו". זה השפה היחידה שאני יכולה להשתמש בה כרגע. אני בטוחה שהוא מבין אותי. הוא הבעלים האחד והיחיד שלי.
"בואי חתולה תראי לי כמה התגעגעת אלי" הוא התכופף אלי ואני נמרחתי עליו בהתלהבות. הוא חיבר לקולרי רצועה.
"היום נבדוק כמה חתולית את חתולה." הוא אמר.
הוא יצא מהחדר וחזר עם קערת חלב. מעכשיו עם את צמאה את שותה רק מפה חתולה. כמובן שמותר לך להשתמש רק עם הלשון. ברור?" הנהנתי במבוכה. איך שותים ככה?
הוא התיישב מול הטלוויזיה והדליק איזו תוכנית שהוא אוהב. "בואי חתולה רוצה לשבת ליידי הזמן שאני צופה?" זינקתי אל רגליו. בטח שאני רוצה. הוא לקח את הרצועה וקשר אותה על המושב שעליו ישב. שכבתי למרגלותיו. מתלטפת על רגליו הגדולות. מיידי פעם הוא שלח אלי יד וליטף את ראשי. כעבור זמן מה שמעתי לעיסות מעל ראשי. מה הוא אוכל שם. ריחרחתי בחשדנות. הוא גבוה מיידי מעלי ואני חתולה. אסור להתרומם. "היי חתולונת רוצה חטיף?" "מיאו" "חחח כמובן." הוא שיחרר את הרצועה מהקולר "קדימה תתפשי." הוא זרק חתיכה למרכז החדר. טוב. אני חתולה. מה חתולות עושות? הלכתי על 4 לעבר החתיכה ושלחתי את ידי לעברה "היי!" שלחתי את ידיי בחזרה. נכון. נס שהוא עצר אותי בזמן. הרמתי את החתיכה בפי ולעסתי. יאממממ. "הנה עוד אחת" הפעם כבר הלכתי במהירות וללא בעיות. אני מתרגלת.
"מה אומרים חתולה?" "מיאו?" אמרתי בבילבול "יפה מאד" הוא צחק "את לא מתבלבלת" אני גאה בעצמי.
"את צמאה חתולי?" הנהנתי בראשי. "החטיף היה מלוח?" כן. "את תמיד יכולה ללכת לשתות..." הבטתי בקערה. אני לא מאמינה שאני עושה את זה. התקדמתי אליה באיטיות. איך... איך עושים את זה? גנחתי עם ראשי לקערה והוצאתי לשון. הרגשתי את מבטו הבוחן עלי. זה כלכך מביך. "קדימה". קדימה. לקחתי לגימה קטנה. טיפות קטנות השפריצו עלי. אני יכולה לעשות את זה. אני חתולה. חתולים עושים את זה כל הזמן נכון? לקקתי וליקקתי עוד ועוד מהחלב עד שהרגשתי שאני לא צמאה יותר. הסתובבתי לעברו. כל פני והחזה שלי היו מוכתמים בטיפות חלב. "בואי חתולה. ננקה אותך"
הרמתי אליו את פני והוא ניקה את כולי. בזמן שהוא ניקה אותי הייתי בין ברכיו. הסתכלתי מולי. אמממ בחנתי את מכנסיו. הוא סיים לנקות אותי ושלחתי את אפי לרחרח. "מה זה חתולה? אני רואה שאת עדיין רעבה..." "מיאו". לזין שלך אני תמיד רעבה. אתה יודע את זה. "כמה את רעבה אליו?" יללתי בקול. מאד רעבה אליו. "מה? אני לא מבין." "מיאווווווווווווו" מאד מאד מאד רעבה "מצטער. לא למדתי חתולית" הוא צחק. אתה כן!!! אתה עושה לי בכוונה יללתי באומללות והצמדתי את פני למכנסיו. שלחתי נשיקות קטנות לאיברו. גרררר אני רוצה זין. "איזו חתולה מיוחמת יש לנו פה" שמעתי אותו מעלי. "ממש נואשת ליחום. מה?" גרררר כןכן מאד נואשת רק תוציא אותו מהמכנס כבררר. הוא פתח את הריצראצ ופשט את מכנסיו. יששש אני הולכת לקבל זין! "את יכולה להתקרב" התנפלתי על הבוקסר שלו בנשיקות והוא טיפה התקשה. "את רוצה שאוריד גם את הבוקסר?" הוא שאל. יללתי. מה זו השאלה הזו. לפתע הוא הוציא פנס וכייון אותו לריצפה. מה הקשר עכשיו? בהיתי בו. "חתולה אני לא צריך להסביר לך כל דבר. בטח לא איך להיות חתולה. זה התפקיד שלך. אם את רוצה את הזין שלי את תצטרכי להראות לי כמה חתולה את" אני רוצה. מאד רוצה. אבל למה הוא מתכוון? ניסיתי להזכר. אהה חתולים רודפים אחרי אורות על הרצפה! אני זוכרת שראיתי את זה בסרט מצוייר מתישהוא. זינקתי בקפיצה לעבר האור וניסיתי לתפוס אותו באצבעותי. האור זז לעבר הקיר. קפצתי גם עליו והתרוממתי כמה שאפשר.
במשך כמה דק קפצתי ממקום למקום. וואו זה מעייף. לפתע האור זז לתקרה. הסתובבתי אליו במבט אבוד. חיוך שובב היה על פניו. הוא כיבה את הפנס "כלכך הכבוד חתולה." אני גאה בך. "מיאו" התנשפתי והלכתי לקערה. אני צריכה לשתות אחרי הקפיצות שדפקתי פה. "קדימה. מי רוצה זין" זינקתי בפעם המי יודע כמה. זיןןןןן. הוא הוריד את הבוקסר. פתחתי את פי ובאתי למצוץ. "רגע חתולה. להוציא לשון" נו כבררררר הוצאתי לשון "לא לזוז. הוא העביר את איברו וליטף אותו על פני. גרררר אמלהההה אני לא יכולה לחכות לאכול אותו. הוא העביר את הזין שלו על לשוני. רק רציתי לסגור את הפה ולעטוף אותו. "סבלנות חתולה" הוא הוציא את האיבר מלשוני והמשיך ללטף אותו על פני. כשהוא רטוב. נו כבר נו כבר.
"קדימה חתולה. זמן לעשות נעים לבעלים שלך" התנפלתי על איברו. ליקקתי כל סנטימטר. שאבתי אותו לפי כמה שאפשר. יאמי. לאחר כמה דק הוא התחיל לזיין את פי. השתנקתי והמשכתי. הזין החם שלו מילא את כולי טעייים.
לאחר כמה דק הוא הוציא את איברו ממני ושאל: "מיוחמת שאת? רוצה לקבל את הזין של הבעלים של בכוס?" "כן" עניתי בהתלהבות והשתתקתי ישר. נאדמתי כולי. שיט. מה עשיתי. "מזה? חתולה מדברת?" שיט שיט מה עשיתי. זו הייתה טעות. אפילו אסור לי להתנצל. "חתולה?" השפלתי את מבטי בבושה. הוא הרים את סנטרי עם אצבעו וכשאני על ברכיי הוא הסתכל עלי מלמעלה ישר אל תוך עייני "עברת על כלל חתולה. חתולים לא מדברים. רק מייללים." הנהנתי.
"על ארבע" צייטתי. "פתחי פה" פתחתי הוא תחב לתוכו מוצץ. "את תצטרכי את זה" הוא סינן.
"היית חתולה רעה. לכן מגיע לך עונש" הוא אמר. לא! לא עונש! "את הולכת לקבל 10 הצלפות בתחת. ובגלל שדיברת למרות שאסור לך אני אוסר עליך להשמיע הגה או לצעוק" שיט. "כל צעקה תעלה לך בהצלפה" זה הולך לכאוב.
"1" זה כואב לי
"2" כואבבב
"3, 4, 5" נשכתי את המוצץ בכל כוחי.
"6" התחת שלי שרף ועייני המלאו דמעות.
"7, 8" הדמעות זלגו על פני
"9" זהו זה נגמר. רק לא לצעוק.
"10" סוףסוף
"עכשיו זה בסדר" שמטתי את המוצץ ויללה קטועה ברחה מגרוני. שורף לי. והפלאג... כואב לי.
"בואי חתולה." הוא קרה אלי. התקדמתי אליו באיטיות עם פרצוף אומלל ונעלב "כאב לך?" הוא שאל. הנהנתי בשקט. כאב מאד. "מסכנה קטנה. את מבינה שלכל מעשה יש השלכה? אני עושה את זה בשבילך קטנה. את רוצה להיות טובה בשבילי נכון?" הנהנתי והוא ניגב את הדמעות מפני.
הוא חיבק אותי חיבוק מנחם. אוח אני אוהבת אותו.
"תגידי חתולה." שמעתי אותו פתאום אומר "את רוצה את הזין שלי בתוכך היום...?"

טוב אדוני.

תמות אדוני.

אבל למה אתה בן זונה אדוני?

לך להזדיין אדוני.

אני לא מחפשת צעירים בנראות.

להפך. מראה מבוגר מחרמן אותי.

אני מחפשת מישהו שאני והוא נהיה בערך באותו מקום בחיים.

אני רוצה זוגיות.

נכון בדסמית. ונכון לא שיגרתית וקצת יותר גמישה ומענינת.

אבל זוגיות.

זה לא יכול לקרות עם מישהו שחי בעולם אחר.

וזהו. תודה לכם.

לאלה שפונות מכבד. ולא עוברות על מה שביקשתי בפרופיל. יש כאלה שממש משקיעים וכותבים הודעה ארוכה ומפורטת ובאמת שבאלי לענות.

אבל.

לצערי. גם אלה איכשהוא לרוב אחרי כמה זמן שיחה מתגלים כחרמנים בשקל שבעים.

איפ.

אפשר לנהל שיחה על בידיאסאם סתם בתור שני בני אדם בתחום בלי לקרוא לי תוך כדי בשמות למינהן?

אני נשלטת. לא חפץ. אני בן אדם. זה ממש בסדר להיות ג'נטלמן ומכבד בהתחלה.

לא חייב להכניס רמיזות מיניות חסרות טעם כל רגע.

לא כל שיחה או הודעה שעניתי לה היא כי אני רוצה להזדיין עם האדם שאני מדברת איתו.

זה לא רק בכלוב. זה מין הסתם קורה בכל מקום. אפילו ברחוב. פשוט בכלוב התוכן האנושי... מאד חרמן.

חאלס.

אני אפילו לא מחפשת פה משהו. סתם לא רוצה יחס מזלזל ומקטין מאנשים.

אבל בסדר מה ציפיתי.

גברים. 

(לא כל הגברים. נכון נכון לא כל. אני יודעת את זה יוחאי. אין צורך להתעצבן. אני לא מדברת אליך אתב בסדר גמור)

אני רוצה שתקשור לי את העיינים. תחסום לי את הפה. אטמי אוזניים. לשתק את כל החושים.

דממה. רק אני והתודעה שלי.

אני רוצה להיקשר. להרגיש את הגוף נעול חזק בלי יכולת לזוז. להתמסר לשקט. לדממה.

ואז בתוך הכלום הזה. שאני חסרת כל יכולת. אני רוצה לקבל כאב. להרגיש אותו. מגיע בגלים. 

כאב חם.

לא חזק אכזרי ומבלבל. כאב עוטף ומרגיע. כאב עמוק.

לא להרגיש כלום. להרגיש הכל.

להיות הכי מנותקת. להיות הכי מחוברת שאפשר.

להיות חומר ביד היוצר.

כמו קנבס ביצירת אומנות.

שלך.

זכיתי בזה בסופש.

עושה לי חשק לקשור מישהו😈😂