ארבעים ימים על ההר
חזרתי למישור הזה, המוזר
בלי הר סיני, לבד, בלי העם
נעלתי את דלת הדירה אחריי
השארת ריח בחדר וצלקת עלי
ואז התרוקן פה, רק עגל נשאר
עגל רך, שפתיים חלב
ללא אם, ללא אב
הבאתי אבנים חרוטות מהסְפָר
עשר שורות ושברי לוחות
לא אומרות לי דבר
העגל מרים את ראשו
מבין שהוא לבדו
שעורו הותך מאלפי עדיים
הזהב עולה לראשו
אינו שולט על אונו
יש לי שותף לא רצוי בדירה
מהאמבט למבואה, מהטרקלין למיטה
בהמה
הוא אינו קיים אך ריחו בנחיריי
ריח החטא ושארית המדבר
למקרה שאחליף את עורי
הוא זה בעצם אני
לחינם מאשים בעל חי
מייעוד אבק הדרכים לתחליף המוזהב
העגל צובע את הקירות מחדש
הבל החן המופז
לאלו שטעמו הכוונה אלוהית
בחרו בדרך נגדית
כיסו הלוחות באבק מדורות
מרחו עיניהם בעפר
אז התפלאו שטַחוּ מֵרְאוֹת
איך עברו הזמנים במעוף
ממעמד האומה בהר וציה
לחטא הקטן של בשרים במיטה
דברי אלוהים חיים באוזני
חורש תלמים בנקבים לא לי
העגל בוטש, על אהבה מכרכש
רמייה על שפתיי, הלוחות נסדקים אחריי
בארון, במזווה, שם איש לא רואה
הכתב על האבן הולך ודוהה
בתחילה היה רק לוח, שורה
אהבה לרעך
אך ברדתי מההר אל העגל
הטעות הכתה בי, חשפה את הצל
צל אופי חיית האדם
בקר דו רגלי
הוספתי שורות, איומים, הבטחות
הכל לחינם
אותיות מתות
מעלות אבק בחדר ארונות
הזכויות שמורות, למופזים, למאובקים ולאספסוף ביניהם