ביום שני דפקתי את המוות
וזה היה רק יום שני
שברתי את מקלו, עיוורתי את ידו
לא יוכל עוד לאיים עלייך
ההשראה מפרי עטו
עכשיו אני מחליף אותו
עכשיו יונף כאן החרמש
עלייך ועל כל דורש ולא דורש
ביום ראשון נחתי
כיאה אחרי שבת
את דרשת שעה בטבע
וזאת קיבלת, עוד איך קיבלת
לא תדרשי עוד בשלומי
כשאני עורג אלייך
אין לך שם ואין לך בית
אלא אם קורא אני אלייך
ביום שלישי חמקתי מן הבית
מכל חוקים ותקנות
קרעתי את סימן ידייך
לא רצית עוד תרומתי בתוך חייך
לא קראתי מכתבים
ביקשו לראות אותי לפני המוות
זה היה בליל ראשון
על ערש דווי, הורי, לא שמעו שאין עוד מוות
התעלמתי מקריאות, רק קדיש אחי מעל גוויות
איך ילדיי שמעו על לוויות
לא זימנתי אף אחד
לא חשבתי שכבר עברו יומיים
יום רביעי ברא את האורות
אצלי רק חושך מתוך הפיסקאות
מחכה לרמז, שביב של אור
לסוף שבוע של שריפות טובות
עכשיו זה קצת קשה
כי לא מובן וכבר שנה שזה כזה
מצפון ומדרום
ובלב יש חור
עכשיו זה קצת מביך כי מתקצר
השבוע הולך לקראת סוף בוער
לא ידוע מי ידעך
איזו ארובה תעלה אותנו למפגש
אני ואת או עַם אֲבֶל
יום חמישי כבר מתפורר
נסתגר בתוך עצמנו
נשמע רק את קולנו
נזכר ביום ראשון, עברו יובלות
מאז אכלנו מרור ועלבונות
לא יבינו השירה
זוג מוזר, קראו לזוג הבא
יום שישי הוא קודש לכסילים
יום שישי הוא תוצר של הזמנים
יום שישי סימן לגאולה
יום שישי בשבוע הבא
שבת
שתיקה
על ברכיי
מקבל את מה שבא
הזכויות שמורות. לקב"ה. לקב"ן. לרוה"מ, לרמטכ"ל. לי ולך. לקורא הנבוך.