שירים שחורים

למה שלא תזמיני אותי להכנס
לאוטו, לנסיעה קצרה
לתוך נשמה
ספרי לי על הילדים, על בעלך
על מה שבאמת כואב
יש לי תרופה לכל צרה
מאלחשת, מרגיעה
אחיזת עיניים, אשלייה
נפתח את המגירה
בחדר הארונות, הסודית, השחורה
מאחורי הלבנים, הצעצועים
הנשקים
מה שהטמנת ליום פקודה
נספור את השטרות
לפי הרכב יש שם עשרות, מאות
ידעתי שיש לך הרבה לתרום ולספר
אכנס עמוק, יותר, יותר
אז מי בוגד
חשבון נפרד וכספת
סודות מאחורי בגדי הרשת
יקל עלייך לספר
ירטיב את שנינו לדבר
המקצוענים אומרים לחלוק
את הסבל לשתף
את העושר לקלף
צרת רבים המקום לוקח
את השאר אני ואז בורח
נראה אותך בעור חשוף
תחת אור המנורה
לא לשיזוף, את בטח רגילה
אחת שמסנוורת עד כווייה
מעלה את המוגלה
ננקז הכל ואז הסוף
מערכת יחסים קצרה
אז הבכור בונה על הדירה?
הצעירה שכבה עם השכנה?
הבעל אינו הבעלים
לא שלך וגם לא אבא לילדים
אותי מעניינים התכשיטים
של הסבתא, הגדולים
מזכרות מהשואה
יהפכו לנזילות תוך שעה קצרה
אחרי העסקים נעבור לעינוגים
הגוף והנזילה, קינוח למסיבה
תמיד מערבב עבודה והנאה
במיוחד אחת כמוך, טרף קל, יפהפיה
אבל למה השוט והכפיתה?
ולמה מיועד העוקץ בסוף האלייה?
הפעם נפילה, לא צפיתי את הרמייה
מי חופר הבור ומי בתחתיתו
מי כותב השיר ובסופו מי מטביע חותמו

השטויות שמורות

מי ששכח את שמי עוד יזכור
נִקְמָתִּי בצורת זיכרון
ידיעה בעיתון, מבט מעומעם וניצוץ הכרה
ההוא שהיה
ואינו
וחזר

מי שזוכר את שמי כבר שכח
את הדמות, הפנים, נדנוד הליכה שהלך
מי שזוכר כבר נזכר בשנית
כתבה בעיתון, בשלישית
על מילה או מבט, מעשה שנקט
צורת המיתה, חזרה לנשימה
תחיית המת בראש הקורא
תחייתי השלמה מתהום נשייה
לא תחייה אלא הכרה באדם שהיה
הוייתו, כשלונו
יותר מפיסקתך הקצרה

מי שאיתי יזכור וישכח
את הלך הרוח שבחברת הברנש
את הלך המוות שלקח והחזיר
את האור הקורן מזיוו שהשחיר
העור העבה שנסדק בדרכו
בד גס של תכריכים בסופו
מגעו היה מחריש וצורם
גשם על גג שחסר
על פני המכר שהחסיר פעימה
היכרות כה קצרה והנה אינה

הזכויות שלי מיידעלה, אני מתעקש.

שקיעה קרה
על ארבעה קירות ודירה
על בעל הבית מול המראה
נותרה רק אחת, חצי שבורה
רק עין ימין נראית ברורה
השאר מעוות, משוסע
החך, השפה, הכיעור הנורא
העור מצולק, המראה מגלה
אך לקראת יציאה, תחילת אגדה
עיניים כחולות , פנים בהתאמה
יופי קיצון, אמרו לו המון
זה הכלי הנכון ליעוד האדם הנבון הנבון
המסתור, מכל הנָאֶה והנכון
לו רק ידעו, את הדירה ראו
כל חדר עם יעד, עם צליל משלו
כולם באבק עם עקבות רגלו
זו הבריאה, שאינה מדדה
זו ההולכת את אורך דרכו
הגב העקום עם כובד משא
מסעו הנצחי וחוזר לביתו
המים בלחץ, הלחם מוצר
הוא הולך ורזה, כל שנה הוא נשקל
המשקל כמו המראה, פגום מיסוד
כך גם הוא, שומר על הסוד
בעומק מגירות, דפי ניירות
קווים פתלתים, הרים, ואדיות
סימונים בכחול, מובילים לגיא הנכון
ריח צלמוות, רשום בשגרת האפור
עיסוקו מיותר, רק לדמים ינוצל
היום הוא הלילה, כל צעד נרשם
הארונות בלי דלתות
לשם מה, רק מפריעות
מה שהיה בתוכם על אריחים מפוזר
סמני החלקה, סחיבה כבדה
הסמרטוט לא מגיע לתחתית הערימה
השירים, המפות
צעד החוצה ויופיו לתלפיות
כשחוזר הוא פיסח, איטר ימינו
הימין אחוזה בשמאל נפשו
בקרוב חשיכה
שלושת רבעי נפשו אפילה
ההבדל ביניהן הוא אמת המידה
הבעלים לא נינוח מתשובת המראה
כל פעם הפרצוף מיוזע
והריח נורא
המקלחת יָבְשָׁה
כשיצא ימשוך את אף הגברות
זה חלק מהעיסקה
המַרְאֶה בא עם ריח
הן מגיבות במהרה
בהיר, מבושם, כלל לא מגובנן
עונש לאלו הרואות
כשחוזר עם קורבן הדירה לדוגמא
האבק שוקע רק ביציאה, בזחילה
ושוב לבד מול המראה
היציאה הבאה בזמן מדודה
כל גרגיר מקרב את השליחות אל הסְפָר
איש הספר הופך לבּוּר ונווד
עֲלֵה קֵרֵחַ, מצמיח שיער
היופי הופך לעבר
דו הפרצוף, שני קטבים לאדם
אחד לעצמו ואחד לקהל

הזכויות, המראה, הדירה, הדו קוטביות, הצביעות והשירה. שמור. הכל. 

אני אלוהיי

מיטיב היכן שכדאי

לידידי ואויבי

מתלוצץ עם רופאי

מגורש על תנאי

אכזר עד בלי די

עם כל אוהבי

חשבתי שנגמר לי השטף

והנה נבעו מבועי

חדרי הלב והמח

נשחקו עד דק

שוקמו וסוככו

והנה התנובה

המילה הכתובה

שקר גס בעטיפת מתנה

חטא ללא מחילה

כפרת עוונות תמורת אגורה

שחוקה כמו הנפש

הפולטת מלים

כתמי קולמוסין

פליטות של רפש

לשונות רעות

הלכתי רכיל

על כל אחת בכל עיר

כל אדם שמכיר

כל צל של נוסע

כל הלך, כל שביל

כל שכונה, כל רחוב

פסלתי מראש

בלי הזדמנות להכיר

מתוך עליונות הזויה

עייפות רצוצה

של לילה לבן

בין קיר לתמונה

לבד מלכתחילה

בסוף די סואן

עלמות ויין, עשן כמובן

על צעקות לא אוותר

סוחר במנוחה

עוצם עיניי לשנייה

בא לי הכל, בשלמות

לבלוע בקול ושאון

אני הרוג, לישון

אם תתני לי בלילה כחול

עד הסוף השחור

מחר יום חדש תחת שמש, ציפור

אקום כמו חדש

ואתחיל לך חלום.

הזכויות שמורות, ישנות, נוחרות. שומעים?

נפרד אני
ראשית מילדיי, העוללים שגדלו ואינם
החיוכים ששבוני וחיכיתי להעלמם
חיכיתי שיתחלפו בשרירים ובמעשיי
חיכיתי שיגדלו מתוך בגדיי, יזקפו קומה ויאמרו לי די
הצטערתי עד בלי די כשאמרו לי די
התמונות הפעוטות חקוקות על לבי, ניקזו כל רעליי
כמה אהבה אכניס בפנים קפואות ומרחק עננים והר

נפרד אני
שנית מאהובותיי, כמה רחוקות הן מילדיי
לא אמנה ולא אסקור, הכאבים, הבושה
אשמה וחרטה, יותר עם כל שם וכל שורה
נפרד לנצח ללא שוב, בלי מילה כי לא אשוב
כל הזמן מביט אחור וכל צעד הוא לצד
אין חזור

נפרד אני מהורי
הורי הורי, המורשת הקדומה, האפורה
ניסו לתיתה לי לבנה, הפכה שחורה
הטוב הפך לאחיו הרע, הצד השני של המטבע
מקור כל השירה
תמונות נשים זקנות, כי הגברים כבר נשכבו
הקדיש כבר נאמר, לא יודע מפי מי וגם מתי
כמה צער על מורשת שסוכמה בדף קצר
האבנים עודן עומדות, פעמיים בחודש בבית הקברות
לבד או עם יורשיי, לא אכביד עליהם עם שיש קר
יצברו לבד, אותי ואת קודמיי

נפרד אני מדמות עצמי
סופסוף מאני האמיתי
לא הדמות שיצרתי בחזוני, למען יראו וישתאו
הקבצן המאובק, הסגפן המאולץ
המאהב הנערץ, כישלון מוחלט
הייתי הופך הכל, כל צעד בכל בור
כל פסיק של קורותיי, כל מילה בפני שווי ערך
כל מעשה מול נחות או מול עליון
גם ההגדרה הזו אסון
נפרד אני מול סוף
מול אין של התחלה
מול שכינה ומול ברייה
מול כותל הדמעות, קול קינות נודמות
מול הספד שכולו שלי, שקר פרי עטי
נפרד אני ותם, מלא טוב, אכזר
קוטב האדם
פעם ראשונה ישר

הזכויות שלי, נראה אותכם מסכמים את הכל בפסקאות. 

אני הגרגר בעין, האפון הקטן

מתחת לעפעפיים, בין הסדינים

זרע הספק שניטע ויגדל

התולעת בתפוח שאכלת מכבר

העפיצות על השיניים, הטעם הרע

משאיר אחרי כל מפגש ופגישה

חסר גיל, לא מובן, בלי מבע בפנים

צעיר לגילו, מבוגר למראו

אתה כבר שכחת, אני עוד זוכר

אני גלגל ההצלה שחסר

בלי יד לטובע, רק אסתכל

אני הזוכר, הנוטר, הכל רושם

רק מחכה, על גדת הנהר

במוקדם או מאוחר

גם אתה תצוף לפני

הדיבר הנוסף, חוק מיותר

לא נרשם אך נוכח

בלב כל אדם

הלקח נשכח, לעולם לא נלמד

הטעות החוזרת, רע מנעורי

נתנו לי תורה אך דרך ארץ קדמה

דרך כל בשר

הכפתור האדום, רעש לבן

השתיקה הרועמת, בכי קטן

קינה וקללה, העצה הרעה

החיוך כשיצאת, מילת רכילות 

הסכין בגבך, בגב האומה

היהודי הנודד, מרעיל בארות

הדם במצות, אמת לדורות

המתכון לא שלי, משפחתי

השמחה לאיד, בנפול אויבי

ידידיי, אוהבי

לא מספיק שאנצח, אתה תיכשל

לא מספיק שאהובתך תתאלמן

אהיה הראשון לנחם

העובש בלחם, המלח חסר

הגעת ליעד אבל הקהל התפזר

דיברת יפה, אף אחד לא זוכר

זו לא נדוניה, זה שוחד

דמך הוא הפקר

הקדמתי אותך כשהיית עסוק

תרמת, חינכת, הזנחת את מה שחשוב

העורף חשוף, שזוף , לא משוריין

אתה לוקה בחסר, כולך עמום, מגורען

מתחת לחגורה, הדם מתקרר

אני הקלף בשרוול, החבילה בטיפול

יש לי הכל, כפול ויותר

עותקים, עודפים ולא אחלוק עם אחר

תגיש בקשה, עשה לי טובה

אין פה צדק, אם היה היית גובר

היית מנצח, הייתי נופל

בלי מצבה או גלעד, לא היית זוכר

אתה הטוב מבינינו, שנינו יודעים

אבל לי יש מזל, ידענו שנים

המזל בא עם מחיר, הגשמת השליחות

אתה התפזרת, אני במיקוד

אתה תיזכר לעולם כצדיק

אני יקבל עוד סיבוב 

להגשים, להזיע, אחרים להשחית. 

הזכויות שמורות, שיתופיות, זרים ברכבת

זממתן נגדי
האיגוד הנשי
החלפתן מידע
על דא ועל הא
על תכונות ומידות
על נשים אחרות
על אמונה ואמון
על אטימות וחיפצון
על רצפות וגרביים
על כתובות וידיים
על שמועות ורכילות
על אמת בראי המגדר
אהבה שאבדה זה מכבר
אהבה שתלויה בדבר
אבד הדבר
נשאר רק סימן
תווית המחיר
ספר דברים
זוגיות על תנאי
התנאי שבוטל
בטל קורבנו
הטבעת איתו
מחיר האובדן
אובדן התמימות
יציאה לגלות
גם שם תוקיעוני
על מעשי הקודמים
על שתי הנשים
שלושה ילדים
התכחשות לחובות
כולכן זונות
אבל כל כך יפות
חלקן לפחות
באפלה מתפשטות
כולן ביישניות
עד רגע המחץ
כשהרעד גובר
מהליבה החוצה דוהר
ואז מילת אהבה
רק כי באה גניחה
כשיבבה הופכת יפחה
אנקת הגבהים
טובה מאנקת כאבים
מאוויר הפסגות של חיי נישואין
באו ימים אחרים
קשים, עליזים
רק לי הם טובים
דרגות החופש אצלי
גדלות באופן חלקי
הכל יחסי
תנסו אצלכם
המתכון די בסיסי
תכניסו רדיקל חופשי
תכניסו אותי
ללב, לכלוב
לא יישאר לכם כלום
סודות עלומים
במסכת גיטין
עבדתי אלוהים אחרים
אלוהי המיטה והכוס
אלוהי מרחבים ירוקים
הוא בפרטים הקטנים
בחטאים הגדולים
עשו בי שפטים.

הזכויות שלי, תשיגו משלכן.

החסד המופלא שעשה לי אדוניי
יצר אותי רע מנעוריי
למרות הילדות הרכה, כך יצא
בכוונת מכוון וסכין העריכה
על היצר הרע
הרצון והיכולת להרע
החריגני מהדיברות
כאילו קין, בלי האות
צבע את החלוק לבן
חצב את פרצופי נסבל
שנתן לי את חטא היוהרה
וערך הניצחון על פני תבוסה
העלה אותי גבוה על המקפצה
ושיחרר ממני שלולית צהובה
על הגאווה, בכוונה, עם אמונה
עשה אותי אדיש
לכל תעלול של הגורל
אם טילים מנחלת אשר
אזי אני עיוור
אם זו שואה
כל עוד אין לי בת במנהרה
לרצח ולאונס, ראינו כבר הכל
כמעט
רק בורים עדיין מתרגשים
שחקו אותה אדישים
התוצאה שוות נפש לסובלים
לא יהיו כאן מנצחים
רק רשימת שמות על קיר
לא אהפוך ראשי, לא אכיר
הדם רותח כשהקריין מתיר
לפירסום, לגנאי, לדיראון עולם
אני בושה על העם והקבוצה
אין לי בלתה
אין יכולת להכיל
את יושבי הקרנות כשהמוזות שותקות
את העולם שמנהגו קבוע
גם אם תותחים רועמים
אני רק קורא שמות בין השיטין
עוד שם בארוחת הבוקר
עוד משפחה שילמה ביוקר
לא שלי, לא בבית ספרי
לא בדל"ת אמותי
עדיף אצל השכן
שהוא יהיה מסכן
לא מעמידים אותי בפני מבחן
גם אם אעמוד בו
ללב אין עוד לאן
על קצה גבול היכולת
רחוק מהקיבולת
רחוק מכם וקרוב אליו
חייה עם זאבים ילל כמותם
ברוך עשני אדם

הזכויות שלי, רק שלי, תמיד שלי, אדם לאדם אדם.

הרבה קורה כשמשעמם

היכרויות, מיתות, ארוחות

לא בא לי על הפסקות

הראש בקיר והרגליים לא נחות

זה מתחזק רק כשיש כתמים

דם חלוד על הקרקפת והאריחים

כמה פעמים החלפתי מספרים

עם כל הא.נשים הלא נכונים

דיחפו לתחת את המגדרים

אני רק בעניין של מבטים

הנשלטים, הנכבשים, הנרצעים

הגבוהות, הנמוכות, בעיקר טיפשות

לומד לכוון את מאמציי לעיוורות

הרחוקות, הלא מבינות

משקרות לעצמן ולבריות

הנואשות, לא אכפת לי אם יפות

לא אוהב את זה בחושך

לא כולן משתפרות כשהן שחורות

רואה את הידיים על הנקודות

הנקבים והרצועות

מתפתלות, מכחילות

כשהאדום הופך סגול והאנקות באות

הכחול משחיר והנוזל נקרש

ההתרגשות לוקחת את הנשימה

הסוף מתרחק מחוץ לטווח הנגיעה

והפסקה

המוות הקטן של כלות קיום וראייה

התרחבות הריאות, בכי ראשון בפגייה

דימעת זיוף בלווייה

מבט זלזול עם השגת המטרה

באתי לקבל ושוב גזלתי נתינה

אזכור זאת לפעם הבאה

מי אמר שאת שווה הגעה

אני רק רוצה שיחה

רק רוצה שהרסיס יוצא

הוא תקוע כבר שנים

מאלוקים, מאלוהים

לא מגיע לשכמות

הגירוד בין האונות

אין קץ לחריקות

לא רוצה טובות

אל תחלצי לי מהגוף

אל תסתירי את הנוף

הקוץ מגדיל את השמועה

מלים של אגדה

איש שפעם היה היה

אדם רגיל עם עיוות בשמו

הצליעה, הרגל הקצרה

לא הפריעה לו לכתוב, הגדימה והגדיעה

לא סתם אף לשנייה, האילמות והתלייה

בקושי הוציא מילה, בטח בחברה גדולה

לא כי חסר מה להגיד

אלא זה הבוז, העליונות, תסביך הנחיתות

נמנע מכל מגע

רק אחת ויחידה.

הזכויות שמורות, מחר מלחמה, סבב ג' הנה בא. ייכרתו אויבנו. מוות לערבים ולפרסים. 

לבד בדירה, מפחד מהקירות, מהתקרה
ידעתי שזה בא, ניסיתי למנוע את התבוסה
ההרגשה שהולכת וקרבה, נשארה רק המיטה
לא מעייפות, מחוסר התכלית והחדלות
כמו זבוב על שימשה, יורה לכל כיוון, משהו יפגע
לא מכוון למטרה, העיקר הכוונה
שיהיה עם מי להתעסק, לרמות, לעקור עוד לב
מוסר זה עניין פרטי, לא שלכם, שלי
המצפון כבר לא מצפן, מתעלם מהחץ ומתקדם
לתהום השחורה, לב המאפליה, צחוק בלווייה
העיקר המסכה, של האדישות לצליל האזעקה
מכסה על מפלה, זמן הושחת לבטלה
חיוך שנטה דרומה, החמיץ את השניה הנכונה
היא הפנתה ראשה, ליבה הלך עם מבטה
מבטי על הנקודה, אותה אחת, מתחת לתמונה
בתי ציירה, על קיר מעל מיטה
גם כשחושך אני רואה אותנו מול הנוף
הרים וכפר, מסגד, אגם
ארבע אנשים בתוך מסגרת, חלום עולם
אקח אותה איתי לכל אתר, כל בית ומנזר
סגפן של גוף ומחשבות, הלך של לילות
ימים של אפס חרטות
על פני שרידי הרגשות, נלקחו לתוך הזכרונות
נלקחו לבלי חזור, למזלינו לא ישובו מהכפור
התמונה אינה של חורף, התחדשות של סוף אביב
עם לכתי רק עץ על בד וצבע
אולי הציירת תזכיר תמיד
לא צבעים או מכחולים, אנשים פולטים כתמים
לא הבעלים של הדירה, הוא כבר בעולם הבא
אולי מורשת בשתי מלים
היה היה
סוף כל געגועים

הזכויות שמורות, חולמות ומקיצות