לבד בדירה, מפחד מהקירות, מהתקרה
ידעתי שזה בא, ניסיתי למנוע את התבוסה
ההרגשה שהולכת וקרבה, נשארה רק המיטה
לא מעייפות, מחוסר התכלית והחדלות
כמו זבוב על שימשה, יורה לכל כיוון, משהו יפגע
לא מכוון למטרה, העיקר הכוונה
שיהיה עם מי להתעסק, לרמות, לעקור עוד לב
מוסר זה עניין פרטי, לא שלכם, שלי
המצפון כבר לא מצפן, מתעלם מהחץ ומתקדם
לתהום השחורה, לב המאפליה, צחוק בלווייה
העיקר המסכה, של האדישות לצליל האזעקה
מכסה על מפלה, זמן הושחת לבטלה
חיוך שנטה דרומה, החמיץ את השניה הנכונה
היא הפנתה ראשה, ליבה הלך עם מבטה
מבטי על הנקודה, אותה אחת, מתחת לתמונה
בתי ציירה, על קיר מעל מיטה
גם כשחושך אני רואה אותנו מול הנוף
הרים וכפר, מסגד, אגם
ארבע אנשים בתוך מסגרת, חלום עולם
אקח אותה איתי לכל אתר, כל בית ומנזר
סגפן של גוף ומחשבות, הלך של לילות
ימים של אפס חרטות
על פני שרידי הרגשות, נלקחו לתוך הזכרונות
נלקחו לבלי חזור, למזלינו לא ישובו מהכפור
התמונה אינה של חורף, התחדשות של סוף אביב
עם לכתי רק עץ על בד וצבע
אולי הציירת תזכיר תמיד
לא צבעים או מכחולים, אנשים פולטים כתמים
לא הבעלים של הדירה, הוא כבר בעולם הבא
אולי מורשת בשתי מלים
היה היה
סוף כל געגועים
הזכויות שמורות, חולמות ומקיצות