שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

שירים שחורים

כל מה שטוב ורע.
לפני 3 חודשים. 8 באוגוסט 2024 בשעה 17:05

אז עכשיו את מותרת או אסורה?

התבלבלתי מרב קדושה

הגרוש שלך מחוץ לתמונה

הלכה לה השמועה

בכל רחבי השכונה

ואת לא סתם פקידה

אין יחסי מרות

למרות מקום העבודה

בקושי מדברים, שומרים נגיעה

אבל אז בערב מצצת כמו זונה

שטפת לי את הספה

היית קצת שיכורה

הקלתי עלייך, שיטה ישנה

עם הציפורנים על הביצים

חתיכת חווייה, חגיגה

אנתרופולוגיה, אסתטיקה, כל החבילה

ידעתי תמיד שאת באה עם שאלה

לא ידעתי כמה עמוקה המחילה

כמו שעליסה אמרה

על מחילת הארנבה

על עומק התשוקה

כשאין לך עם לחלוק

מתק מים גנובים

נועם לחם סתרים

איך הטעם של הביצים

ובעבודה אפילו לא מבט

צל חולף על קיר חלק

רק מופיעה לי בדירה

הכל חשוך, בלי הזמנה

באת לקבל דפיקה

רק כי את אסורה

ואין לך ברירה

אין על אלוהים שכתב לנו חוקים

שתי דיברות על מי אסור לדפוק

אפילו לא לחשוב

אפילו לא לראות

בלי כיסוי, שמלה עד הקרסול

מסתירה את הקעקועים

את התחתונים הזעירים

כי לא כתוב שאסור ללבוש חוטים

ובמילא לא קורא, רק כותב

רק מזיין, לא מכניס ללב

חורש עמוק ובלי חשבון

סופסוף אני בתלם הנכון

 

הזכויות שמורות. 

 

 

 

 

לפני 3 חודשים. 7 באוגוסט 2024 בשעה 19:30

אמרתי, תראי, החיים די קלים

שני גירושין, שלושה ילדים

אחד אלוקים, לא בשמיים

עמוק בפנים

לא נראה, לא נחוץ

סתם תירוץ

לקיום מתכווץ, יקום מתפשט

לפחות מעניין תחת שמיים ברואים

רק הבריות די גסות

אני הראשון להודות

הראשון ברשימה

חטאיי דוהרים לתהום עמוקה

היא מביטה בי חזרה

רק מגחך בתשובה

לא מרשימים הדיברות, הדברים

החוקים שנתת דהו עם חלוף השנים

הפכנו קהים, שחוקים ממרוץ החיים

תחזיר אותנו לפשטות

למדורה, פיח על תקרת מערה

אנחנו עסוקים בקבורה

מטחי יריות הצדעה

קדיש מאם שכולה

איפה ההבטחה, זוהי גאולה?

הבריתות שכרתנו

תורה, נביאים, כתובים

בדם עד המרפקים

קברים לא מסומנים, מחפשים חטופים

ארובות, רעשי היריות

יושב על החוף, לא מפסיק לחשוב

הדי פיצוצים, מחכים לתגובות

מדינת יהודים, פליטים, עקורים

אויבים מחייכים, גלימות, תרבושים

אבינו, מלכנו, חותם גזרי דין

תחת עול יפחות, תפילות, גיוסים

ניסיתי להבין, להאמין, השארת לי סימנים

קל להבין, קשה להפנים

שאין פה ניסים, על חרבנו חיים

זה זמן גאולה, המשיח היה ובכה

הלך לבלי שוב

חצי חיים מאחור

העם משווע, תחזור

אני הפרטי לבוש בשחור

בחאקי, בזית, מדים וחגור

חיתולים, תכריכים

רק אל תגעו לי בילדים

הנח ידך מהנער, העם

טיפשים להבין את תורת הנסתר

גם אם גלוי, הוראות ניתנו בתחילת החיזור

הסיפור בינינו נכתב וגמור

עם סגולה חוזר בתשובה

שאלה

האם סיימנו להקיז את מנת הדם בשבילך

אלוהי צבאות, נקמות, נערים בחתיכות

מחזיקים שעות בידיות הדלתות

שומעים צעקות, דמעות חנוקות

ארץ הקודש נקנית בדמים

על גבי כידונים, מרכבות

לא רוצה עוד צווים, עוד בחירות

מלכות שמיים תרד על שכונות

אוסרים תפילות המוניות בחוצות

ארצך שלך, צלמך, בדמותך

שאריות מעמך, על שפתיים חצי תפילה

מחפשים את הסנה, את הדביר

זהב הכרובים הותך והשחיר

הלוחות בארון, חול ים ושבבים

של אמונה, של חיים

התגלו די קשים

תראי, הכל הבל הבלים

 

הזכויות שמורות, מלמעלה, מלמטה, מאחורי, מצדדי

 

 

 

 

לפני 3 חודשים. 7 באוגוסט 2024 בשעה 12:54

תנו לי חדר לבד

דלת סגורה, שעה בדד

בלי קולות, בהמות, חיות דו רגליות

עדר גס, המון מחוספס

תנו לי ילדים שקטים, ממושמעים

כמוני, לפני שנים

אף פעם לא תדעו לגדל אנשים

התוצאות נכנסות אצלי בדלת, רעש ופרצופים

תנו לי כּוּס פעמיים ביום

לא לפי רצון, לפי השעון

חלקות, שזופות, לא משנה אם גבוהות

נמוכות באופיין, מתולתלות בערוותן

צייתניות, מטיילות, מִדְבָּר ומשגל

תנו את הסוד לחיי תפנוקים

רק זיעה, מאמץ, אבק בתריסים

בלי כוסות גבוהות, ארוחות דשנות

לחם ומים, המועט המחזיק את הכל

החולשה שעוזבת עם גמר היום

נשאר לעמוד כשנגמר הרצון

תנו לי הכל, העטיפה, התוכן

ניצור יתירות, עודף, שחיתות 

אף פעם לא יגיע חשבון

תאכל ותשתה, כאילו הסוף זה היום

כאילו מחר כבר אתמול

הרגשה נהדרת כשאתה מת ונשאר לנשום

לא תצטרך לישון

לא תתערבב בהמון

תיבדל לנצח מהאדם הקדמון

הפכת יצור עליון

נשארת גאה, בודד ואביון.

 

הזכויות שלי. אבל מוכר, בזול. 

לפני 3 חודשים. 6 באוגוסט 2024 בשעה 19:37

עד שהחיים נכנסו למסלולם
את מפריעה לי מרחוק, מעבר ים
שמועה פתאום ביום בהיר
את עדיין חיה, עתידך מזהיר
יפית ורזית, כאילו להכעיס
נעלמה הכרס, הדיכאון
אין יותר חורף של חיסרון
תמה החרדה, העיוורון
חטוטרת הדימוי העצמי
מול המראה, עם יד מאחור
מושכת אותך לאסון
אין אותי ויש תחליף
מודה שנראה נכון
עם ילד, גבוה, שחום עור
כמו שרצית, מוכשר
עם תוים וארמון
עכשיו תורי להגיד
רק ברכה קטנה לזוג הרחוק
החורף מגיע, איתו השינוי הגדול
זוגות הופכים יחידים
רגשות למלים, אפר וחול
ילדים למספרים בלי תמונות
בקושי שמות, תחליף זכרון
חודשיים שלושה, גשמים, נפילה
לא תצאי מהמיטה
מה הטעם בעבודה
אפילו לא ארוחה
באתי לברך, נמצאתי מקלל
רק מחזיר לך מידה
כנגד משקל קורס
זוכר גם זוכר
אמרו לי מילה והכל חוזר
חכי יפתי, הכל יתאזן
אם לא ממני, מהתחליף הבוער
רצית לכבות את הכל
רצית בית, גינה
הבאתי כפפות וחצי מריצה
היית אז כבדה, אובדן הגזרה
היום חטובה, הרעל רק במידה
תהנו, השעון התהפך
והחול בגינה כבר זולג
מבעד ליד, דרך האגרוף המלבין
האצבעות השחומות מאבדות גוון
המיתר מאבד את הצליל
הכל את מקהה, רגש, תמונה
היו כמוך אחרייך, לא נפלתי
הלקח נלמד, הצעד נחסך

היית לי מעצור לפני מעידה
מצאתי יורשת, בצלמך, בדמותה
יותר רכה, מאפשרת, לא דומה לך טיפה
חלום כל שבוע, צלקת טרייה
אישה מספר שתיים, טבעת ראשונה
על סף נקמה, חסרה עוד מילה
ממרחק, מרחוק, עמק מעיינות
המים חמים, אולי גם את מפשירה
לא הפעם גלית, לא הפעם איתו
מארה על ראשך, ביתך ייחרב
ילדייך לצל, לחום הבוער
לשיכון צעירים, בקיבוץ על גבול אשדים
גורלך גורלם, לא יפתחו עתידם
פתרת חלומי, האחרון עדיין איתי
סגרת את הרגש, פתחת לי איבה
אין כמו שמחה לאידה
שמה ארור, שומע ממרחק מדינה
אין מחילה, לא לך תקווה
אין זוגיות, רק אצלי , לא שלה

 

הזכויות שלי,רק שמועה באוזני, רק תמונה בראשי

לפני 3 חודשים. 31 ביולי 2024 בשעה 16:59

איך השמש זרחה כשנפרדנו
כשנסעתי עם הזנב מקופל
האוטו עמוס והראש מרוקן
נסיעה ארוכה אחרונה
הזין קטן, הראש בעפר
הגאווה מקופלת יפה, מאחור, עם מטען
מאז לא מצפין מעבר לשומרון
לא בשבילי הצפון
רק המדבר, הריק, הבוער
גם בקיץ, בקע הירדן
מצאתי תחליף, שזוף וקודר
גם אליה הצלחתי להתרגל
היא עוד לא הבינה את המשבר
אבל כל השאר די מזכיר
דומה למה שהיה ועדיין דוקר
לא מתלונן, אוהב את החופש
משתולל, מנסה עם כל מה שפועם
המוזר, הקיצון, הצעיר והקמל
באתי להתרוקן, למלא את החסר
לספר לקהל האילם שעשיתי
למלא את הפנקס שקניתי
ברגע משבר של חוסר כיס ואמונה
להגיד לעצמי שניצחתי את כל השכבה
אנשים שלא זוכרים בכלל איך אני נראה
לקחת לקבר רק זכרונות
נקודות, ניצחונות, לא סופר מפלות
גם מהן עוד נגדל
נחזיר את היהירות לראש המגדל
כאן זה בבל, סדום, וולהאלה
איתי ילכו כל נשותיי, פילגשיי
בלי יפחות, רק חובה
ילדיי בלי דמעות
היה ואיננו
עיזבון די קטן, רק מלים על נייר
לא יקראו, לאשפה וחסל
נגמר העולם, הנר נזל
שלולית שעווה, מלים על מצבה
כל זה תוך כדי נסיעה
ונשאר עוד דלק לגיחה
לא לדרום, למזרח
ביתי החדש עם אחרת
השם לא משנה, היא לא זוכרת
לא קשורה לתמונה, רק שמעה על הישנה
מכירה את אחיה, את המשפחה
איזו מקריות מדהימה, ארץ קטנה
הטלתי קוביה וזה מה שיצא
אני לגמרי שלם עם התוצאה
אף מילת תלונה
רק ביני לביני מצטער שלא כבשתי יותר
שהפגנתי רגש, מזה לא היה לי חסר
עכשיו הוא אזל, הבלחות של עבר
כתבתי על זה די והותר
האמת גם נמאס לי מכאן
קהל אילם ומשורר מתוסכל
מנקז את הרעל, לא מכוון
יורה בלי מטרה, על כולם
אף אחד באמת לא הזיק לי
אשמתי, זה בדם
מאבי השנאה, מסבי הבגידה
חבל שאמא לא תרמה יותר משלה
הקמתי דור ירושה, ניצחון, גאווה
פיזרתי חסרונות בשלושתם
מהלתי את הפגמים בדם זר
מודה שהם עולים עלי
אבל לא בהם עסקינן
אני במרכז העולם
כמה נושאים בשיר אחד מזוין
אני מתפזר לגמרי, לא מנוהל
כל העבר לא מזיז לי בכלל
רק מחצות וצפונה, נזכר
טוב שהולך כבר בבוקר
אין זמן למחשבה וקר
אני רוצה לסיים אבל עוד לא גמרתי
איתה הייתי גומר מצוין
אהבה היא סקס על ניצוץ וחמצן
פיצוץ של מימן
זהב בקצה קשת
מספיק ודי, מרוקן

 

הזכויות שלי, הכתיבה משחררת, תנסו בבית

 

 

 

 

 

לפני 3 חודשים. 31 ביולי 2024 בשעה 8:14

ככל שנופל פורח

ככל ששונא מצליח

ככל שמעמיק נוסק

מי אמר שיש גמול לצודק

לא בעולמנו זה

רשע וטוב לו

כתמר יפרח

כארז בלבנון ישגה

לית דין ולית דיין

כל דאלים גבר

רק דרך כוונות

רק במיקוד על מטרות

עם אחת במח

השנייה בכח

השלישית במרתף

קשורה, עם קערה

הן לא יודעות אחת על השנייה

באתי לעבודה

שלישייה

אחת בטוב

השנייה ברע

בעורמה תעשה לך אהבה

אהובה רחוקה

יש זמן לבנות צבא

מחלקת יזיזות

מסייעת נשואות

אחות כאשת סוד

פקידה קשוטה

שרמוטה דתייה

יצאנית שהשתקמה

מחייך לכולן

מסית אחת כנגדן

את השנייה נגד העולם

השלישית על המיטה

עוד שם לרשימה

מיומנות נרכשת

מנעורים היצר רע

התיאבון הולך ובא

גדל למימדי ענק

אין קשר לארנק

חוסך בכל מצב

יוצר יש מאין

רק הזין מדבר

באתרים ובמרכול

מחשב סיכויי לבוא חשבון

מונע מפחד ושנאה

ככה זה כשהייתה פעם אהבה

אחת יותר מדי

עם מורשת ראויה לגנאי

הצלקת נשארה

דהתה קצת בקצוות

האדימה, נעלמה

הרבה מה להגיד

באלם, רק כתיבה

המלחמה היא חשאית

מלטפת, אכזרית

בעיקר פרטית

כל אחד מול העולם

אני נגד כולם

שרדתי עוד אחד

עוד יום עם כוס וגם משכורת

זאב בעור רופאים

מטייל לי בין כלובים

מפתח על שרשרת

משקשקת, לא נראית

רק קולות וגם קצת רוח

הבטחות ללא כיסוי

דיבורים על פני דיברות

בת זוג שנעה בין קצוות

רחוקה, לא מבינה

עם מי היא במיטה

מה הולך כשהיא אינה

הרבה זמן לא כתבתי

מה לא נאמר

הכל אותו דבר

גרסאות של היום יום

וריאציות על החידלון

לפחות זה מעניין

לומד להתבונן

על נופים ובני אדם

רק שלא יתהפך הסדר כמובן

רופא ומטייל

באתי רק לחוות ולסמן

אותך וגם אותה

כי יש באמצע חור נורא

אין במה אותו לסתום

לא רגש ולא וילון

שיכסה על הבּוּרוּת

חוסר האפשרות

לדעת או להרגיש

השינוי היה מתיש

ואין דרך חזרה

לאדם שפעם כאן היה

ההוא לא כתב ולא ריפא

סתם ימיו כילה

וממנו התגלגל, שיקוץ, לא יותר

השיל עורו וכבר יצא

הגירסה החדישה

כל הזמן לומד ומשתכלל

שוב המוסר המידרדר

מה לכם, שופטי חוצות

תסתכלו על עצמכם

מצקצקי הלשונות

השפתיים פולטות האשמות

אל תביטו במראה

היא תושיט לכם סטירה

אני אושיט לכם עזרה

אם תהיו ברשימה

אם תהיו על הרצפה

ותבקשו ממש יפה

ככלות הכל אני נגר, קצב, מלאך, שטן, רופא

כמוכם בדיוק, רק אדם, וזה מעט וכה הרבה.

 

 

 

 

הזכויות שלי, זדיינו, תשיגו משלכם. 

לפני 4 חודשים. 18 ביולי 2024 בשעה 15:36

לבנה, רכה, מלאת רעל ואהבה

שותקת, כל מילה היא מתנה

לא תרצה לשמוע צליל קולה

נקמנית, זוכרת, מחשבת את זמנה

כחול העין ושחור הלב

לומד, לומד

שיעור וחזרה

נאמרה המילה האחרונה

תמיד שלה

מצטלק, מגליד, מקהה

מרופא לתרופה, מתגעגע למגע

כמו כלב למכה, גבר לאישה

נושר ומתקלף

רק כשהזכרון תוקף

אחרת תקיף ומתחצף

נוגע וחוטף

אין חוקים בלי קו ראייה

אין מוסר ואין שפיטה

המלחמה היא חשאית

הברכה שרויה על הנסתר והמסית

עדיף להיות בצד עם עודף דינמיט

עדיף פושע מלחמה מעוד גופה

אם היא הייתה יודעת איך אני נלחם

הייתי בחול של הרצועה

טוב שהיא אינה

נס ליחה

אז למה אני כותב עליה

שורה אחר שורה

 

הזכויות עלי, הבושה עליה

 

 

 

 

לפני 4 חודשים. 17 ביולי 2024 בשעה 17:28

יש אנשים שהם תהום

תחזיר לך מבט וקול

החשכה תכחיל ותתבהר

זה אתה שמשחיר ומקלל

 

יש נשים שהן רק שם מקום

רק ריח בושם, טעם חמצמץ

רק מבט חולף וזה הכל

דממה דקה אחרי קיום של צעקה

 

יש מכרים שהם עבר

חולפים ברחוב, כל שנותר

חיוך עלי ומבטם בקיר

ועוד ילעיזו שאני הכסיל

 

יש פנים שהן חיוך

או עווית המוות בפרצוף

אותן תזכור עד בוא עפר

כשתצרוב אתה את פני הזר

 

יש בנות זוג שהן רק אות

לא תבטא את מלוא ה..

רק תמונה של המיטה

הבית, הגינה

 

אלו הן שרידים של הרגשה

פעם הייתה יותר מאהבה

נותרה פחות מאכזבה

כבר לא זוכר על מה הייתה המהומה

 

יש את אלו תחת כותרת של טעות

מודה, עשיתי שטות

הרב המוחלט, הדומם, שהוזנח

השקוף, המדמם, ממנו מתעלם

 

יש מראות שהמבע נמחק ותדהמה

התעשתות ורגליים פורצות בדהרה

ניבים,ידיים, חבלות

יריות, שקים, פיסקה בחדשות

 

אחר כך שנים של התדיינויות

מי ישפוט אותי, כולכם זונות

אחד ללא רבב, נקי הכף

כולכם כמוני, החוק אינו מוצדק

 

יש רוחצי כפיים, בעלי טלפיים

סובבי מזבח יהוה

זורקי האבנים

מבתי זגוגית מפוארים

 

יש אויבים שהם שיקוץ

תועבה, בזבוז מקום ונשימה

עם מותם ננשום כולנו לרווחה

יריקה על מצבה

 

אשב רגוע על גדת נהר

אצפה בזרימת הזמן

יזרמו שנים וגם אדוות

גם גופתה על גלים תחלוף

 

יש גופות שהן ברכה

בראותך אותן תושלם המשימה

תוכל לקום לדרכך

שוב חיוך, התקצר הפתיל

 

קיצור הזמן, גזר הדין

יציאה מתא, מכלוב

נשימת אוויר חופשי

ריח גשם ולבלוב

 

עונות תחת שמיים אפורים

הולך בין ירק אֲפָרים

אפר בין האצבעות

זמן זולג, נופל, סוף כל סוף

 

הזכויות שלי, החטאים משותפים

 

 

 

לפני 4 חודשים. 16 ביולי 2024 בשעה 19:28

התעוררתי עם זקפה

עשה לי טוב לראות זין מציץ מתוך דמעה שקופה

משתחרר לי הלחץ במפשעה

הלכה לי השינה

הסלון לא מבשר טובה

יוצא לי לנסיעה

לא יותר משעה

ההגה מושך תמיד לתאונה

עדיין לילה וכבר מציקה לי מחשבה

עדיין מתגעגע לרשימה האבודה

למרות שמצאתי חלופה

יותר טובה מהמקור

ועוד אחת קרוב לשכונה

רק לסיפוק היצר והתאווה

אחת שכבר הייתה 

חלף תורה

אני בעודף של אהבה

אחת וחצי, בלי להשקיע אגורה

רק קצת דלק ורמייה

רק תדאג לנקות את החדר

בעיקר את המיטה

את השערות

הנתזים, ההשפרצות

סימני ציפורניים על הקירות

היא מתגלה ככל האחרות

נפתחת, מופיעים הרצונות

על זמן ועוד פגישות

שיחות בלילה ודמיונות

האמת, אני בעניין

איכות וכמות באותו הגוף

אותו הזמן

דומים

אבל אני עדיין באתרים

בגישושים, בחיפושים

ככה זה כשאתה מת מפיהוקים

משעמום

לכן הנסיעה

אל הגדר, אל החומה

כי אתה חי רק על חוד המחט, הקצה

מוקף במבטים עוינים

מוסווה בסמרטוטים

לו רק היו יודעים

עוד שם על לוח שיש

עוד תימהוני שמטייל

טיול אחד יותר מדי

נקבה אחת פחות מדי

אין סוף לחוויות

אין פתרון לחסרונות

לחסכים

לא נבראנו מושלמים

עדר בהמות גסות

פאר כל יצירות

אדם ואנשים

חבורת תאבי בצע חרמנים

לא כתבתי שבועות

הייתי על מי מנוחות

צברתי רעל וכוחות

והנה עוד כמה שורות

עוד כמה קוראים

תשמרו לעצמכם את כל ההגיגים

מסתפק באלו מבית היוצר האישי

העולם דרך עיניי שלי

העולם כמדמנה

כמרקחה

זמן של מלחמה

מחכה לזו שלי

במסגרת האחרונה שמתאפשרת לשכמותי

של מתנדבים חסרי ברירה

מעבר לגיל וגמישות של גוף ומחשבה

רבע שעה תחת רשת הסוואה

יום יומיים, תרגיל בהמתנה

סבב ג מחוץ לרצועה

על גבול או ליד חומה

כמו זו עכשיו, רעש של בלימה

הרפיית  קפיצים ודומיה

עדיין חשיכה

רק קול צעדים על החומה

מישהו עייף ממני בקצה משמרת ארוכה 

אין מלים כי אין סיבה

רק התרשמות מהסביבה

קו פרשת המים

הארצי והאישי

יורד מאספלט, יורד משביל

יורד מהפסים

חוט אחרון של מתינות

פונה אל עולם קיצוניות

היכל חוכמה וקצה תפילה

חוסר אמונה מתוך בחירה

מתוך בורות וכוונה

הנה, כתבתי על הכל

אותם נושאים בתמהיל שאף פעם לא היה נכון

אותם מילים בשינוי דגשים

נמאס לכתוב לקהל אילמים. 

 

 

 

לפני 4 חודשים. 26 ביוני 2024 בשעה 19:35

יקח לי זמן להרדם

להבין שאני חולם

לראות הכל ורוד

בלי משקפיים

אנדורפינים בראש

האישה לידי במיטה

ארבע ילדים וכלב נורא

הזייה מופלאה

כאילו לפני עשור

כאילו לא הקצת מיוזע

כאילו לא היית בסוף המסיבה

כולם עזבו, נשארת לטאטא את הרצפה

היו ריקודים ובנות

אורחים נתלו על נברשות

בלי הורים, רק זונות

ואז חתונה, כמו שסבתא רצתה

מקצוע נכון שמביא ברכה

האישה נאמנה, לדבריך גם אתה

הילדים גדלים לפי התכנית

הכל דופק ישר, בלי תכלית

איזה חלום מוזר, מתי הוא נגמר

בא לי עוד קצת מהשורות על השולחן

אבל הכל נגמר

האורחים נבהלו שגילחת את הזקן

לבשת עניבה לעבודה

איזה רכב מצוין

משרד מהודר

החולים הפכו לקוחות

בלי דם, רק חתימות

איזה חלום מזוין

תוציאו אותי מכאן

רוצה למדבר, לכלוב, לכלבה מהאתר

לא רוצה צווארון לבן

הידיים טבולות בדם

נתזים על קירות

כמו היום, פציינט ראשון

פותחים את הבוקר, שמונה על השעון

פותחים את העור, הארנק השחור

רפואה ציבורית, אל תהיה לי גיבור

מתעורר לאטי

משאית זבל תחת חלון

לא דמדומים, צפרירים ראשונים

התחלת עוד יום אפור

המירוץ לחידלון

טוב שיצאתי מהחלום

 

הזכויות, כמו כל השחורים, שייכות ללילה מלא כוכבים