שירים שחורים

לבנה, רכה, מלאת רעל ואהבה

שותקת, כל מילה היא מתנה

לא תרצה לשמוע צליל קולה

נקמנית, זוכרת, מחשבת את זמנה

כחול העין ושחור הלב

לומד, לומד

שיעור וחזרה

נאמרה המילה האחרונה

תמיד שלה

מצטלק, מגליד, מקהה

מרופא לתרופה, מתגעגע למגע

כמו כלב למכה, גבר לאישה

נושר ומתקלף

רק כשהזכרון תוקף

אחרת תקיף ומתחצף

נוגע וחוטף

אין חוקים בלי קו ראייה

אין מוסר ואין שפיטה

המלחמה היא חשאית

הברכה שרויה על הנסתר והמסית

עדיף להיות בצד עם עודף דינמיט

עדיף פושע מלחמה מעוד גופה

אם היא הייתה יודעת איך אני נלחם

הייתי בחול של הרצועה

טוב שהיא אינה

נס ליחה

אז למה אני כותב עליה

שורה אחר שורה

הזכויות עלי, הבושה עליה