איך השמש זרחה כשנפרדנו
כשנסעתי עם הזנב מקופל
האוטו עמוס והראש מרוקן
נסיעה ארוכה אחרונה
הזין קטן, הראש בעפר
הגאווה מקופלת יפה, מאחור, עם מטען
מאז לא מצפין מעבר לשומרון
לא בשבילי הצפון
רק המדבר, הריק, הבוער
גם בקיץ, בקע הירדן
מצאתי תחליף, שזוף וקודר
גם אליה הצלחתי להתרגל
היא עוד לא הבינה את המשבר
אבל כל השאר די מזכיר
דומה למה שהיה ועדיין דוקר
לא מתלונן, אוהב את החופש
משתולל, מנסה עם כל מה שפועם
המוזר, הקיצון, הצעיר והקמל
באתי להתרוקן, למלא את החסר
לספר לקהל האילם שעשיתי
למלא את הפנקס שקניתי
ברגע משבר של חוסר כיס ואמונה
להגיד לעצמי שניצחתי את כל השכבה
אנשים שלא זוכרים בכלל איך אני נראה
לקחת לקבר רק זכרונות
נקודות, ניצחונות, לא סופר מפלות
גם מהן עוד נגדל
נחזיר את היהירות לראש המגדל
כאן זה בבל, סדום, וולהאלה
איתי ילכו כל נשותיי, פילגשיי
בלי יפחות, רק חובה
ילדיי בלי דמעות
היה ואיננו
עיזבון די קטן, רק מלים על נייר
לא יקראו, לאשפה וחסל
נגמר העולם, הנר נזל
שלולית שעווה, מלים על מצבה
כל זה תוך כדי נסיעה
ונשאר עוד דלק לגיחה
לא לדרום, למזרח
ביתי החדש עם אחרת
השם לא משנה, היא לא זוכרת
לא קשורה לתמונה, רק שמעה על הישנה
מכירה את אחיה, את המשפחה
איזו מקריות מדהימה, ארץ קטנה
הטלתי קוביה וזה מה שיצא
אני לגמרי שלם עם התוצאה
אף מילת תלונה
רק ביני לביני מצטער שלא כבשתי יותר
שהפגנתי רגש, מזה לא היה לי חסר
עכשיו הוא אזל, הבלחות של עבר
כתבתי על זה די והותר
האמת גם נמאס לי מכאן
קהל אילם ומשורר מתוסכל
מנקז את הרעל, לא מכוון
יורה בלי מטרה, על כולם
אף אחד באמת לא הזיק לי
אשמתי, זה בדם
מאבי השנאה, מסבי הבגידה
חבל שאמא לא תרמה יותר משלה
הקמתי דור ירושה, ניצחון, גאווה
פיזרתי חסרונות בשלושתם
מהלתי את הפגמים בדם זר
מודה שהם עולים עלי
אבל לא בהם עסקינן
אני במרכז העולם
כמה נושאים בשיר אחד מזוין
אני מתפזר לגמרי, לא מנוהל
כל העבר לא מזיז לי בכלל
רק מחצות וצפונה, נזכר
טוב שהולך כבר בבוקר
אין זמן למחשבה וקר
אני רוצה לסיים אבל עוד לא גמרתי
איתה הייתי גומר מצוין
אהבה היא סקס על ניצוץ וחמצן
פיצוץ של מימן
זהב בקצה קשת
מספיק ודי, מרוקן
הזכויות שלי, הכתיבה משחררת, תנסו בבית