נפרד אני
ראשית מילדיי, העוללים שגדלו ואינם
החיוכים ששבוני וחיכיתי להעלמם
חיכיתי שיתחלפו בשרירים ובמעשיי
חיכיתי שיגדלו מתוך בגדיי, יזקפו קומה ויאמרו לי די
הצטערתי עד בלי די כשאמרו לי די
התמונות הפעוטות חקוקות על לבי, ניקזו כל רעליי
כמה אהבה אכניס בפנים קפואות ומרחק עננים והר
נפרד אני
שנית מאהובותיי, כמה רחוקות הן מילדיי
לא אמנה ולא אסקור, הכאבים, הבושה
אשמה וחרטה, יותר עם כל שם וכל שורה
נפרד לנצח ללא שוב, בלי מילה כי לא אשוב
כל הזמן מביט אחור וכל צעד הוא לצד
אין חזור
נפרד אני מהורי
הורי הורי, המורשת הקדומה, האפורה
ניסו לתיתה לי לבנה, הפכה שחורה
הטוב הפך לאחיו הרע, הצד השני של המטבע
מקור כל השירה
תמונות נשים זקנות, כי הגברים כבר נשכבו
הקדיש כבר נאמר, לא יודע מפי מי וגם מתי
כמה צער על מורשת שסוכמה בדף קצר
האבנים עודן עומדות, פעמיים בחודש בבית הקברות
לבד או עם יורשיי, לא אכביד עליהם עם שיש קר
יצברו לבד, אותי ואת קודמיי
נפרד אני מדמות עצמי
סופסוף מאני האמיתי
לא הדמות שיצרתי בחזוני, למען יראו וישתאו
הקבצן המאובק, הסגפן המאולץ
המאהב הנערץ, כישלון מוחלט
הייתי הופך הכל, כל צעד בכל בור
כל פסיק של קורותיי, כל מילה בפני שווי ערך
כל מעשה מול נחות או מול עליון
גם ההגדרה הזו אסון
נפרד אני מול סוף
מול אין של התחלה
מול שכינה ומול ברייה
מול כותל הדמעות, קול קינות נודמות
מול הספד שכולו שלי, שקר פרי עטי
נפרד אני ותם, מלא טוב, אכזר
קוטב האדם
פעם ראשונה ישר
הזכויות שלי, נראה אותכם מסכמים את הכל בפסקאות.