שקיעה קרה
על ארבעה קירות ודירה
על בעל הבית מול המראה
נותרה רק אחת, חצי שבורה
רק עין ימין נראית ברורה
השאר מעוות, משוסע
החך, השפה, הכיעור הנורא
העור מצולק, המראה מגלה
אך לקראת יציאה, תחילת אגדה
עיניים כחולות , פנים בהתאמה
יופי קיצון, אמרו לו המון
זה הכלי הנכון ליעוד האדם הנבון הנבון
המסתור, מכל הנָאֶה והנכון
לו רק ידעו, את הדירה ראו
כל חדר עם יעד, עם צליל משלו
כולם באבק עם עקבות רגלו
זו הבריאה, שאינה מדדה
זו ההולכת את אורך דרכו
הגב העקום עם כובד משא
מסעו הנצחי וחוזר לביתו
המים בלחץ, הלחם מוצר
הוא הולך ורזה, כל שנה הוא נשקל
המשקל כמו המראה, פגום מיסוד
כך גם הוא, שומר על הסוד
בעומק מגירות, דפי ניירות
קווים פתלתים, הרים, ואדיות
סימונים בכחול, מובילים לגיא הנכון
ריח צלמוות, רשום בשגרת האפור
עיסוקו מיותר, רק לדמים ינוצל
היום הוא הלילה, כל צעד נרשם
הארונות בלי דלתות
לשם מה, רק מפריעות
מה שהיה בתוכם על אריחים מפוזר
סמני החלקה, סחיבה כבדה
הסמרטוט לא מגיע לתחתית הערימה
השירים, המפות
צעד החוצה ויופיו לתלפיות
כשחוזר הוא פיסח, איטר ימינו
הימין אחוזה בשמאל נפשו
בקרוב חשיכה
שלושת רבעי נפשו אפילה
ההבדל ביניהן הוא אמת המידה
הבעלים לא נינוח מתשובת המראה
כל פעם הפרצוף מיוזע
והריח נורא
המקלחת יָבְשָׁה
כשיצא ימשוך את אף הגברות
זה חלק מהעיסקה
המַרְאֶה בא עם ריח
הן מגיבות במהרה
בהיר, מבושם, כלל לא מגובנן
עונש לאלו הרואות
כשחוזר עם קורבן הדירה לדוגמא
האבק שוקע רק ביציאה, בזחילה
ושוב לבד מול המראה
היציאה הבאה בזמן מדודה
כל גרגיר מקרב את השליחות אל הסְפָר
איש הספר הופך לבּוּר ונווד
עֲלֵה קֵרֵחַ, מצמיח שיער
היופי הופך לעבר
דו הפרצוף, שני קטבים לאדם
אחד לעצמו ואחד לקהל
הזכויות, המראה, הדירה, הדו קוטביות, הצביעות והשירה. שמור. הכל.