אני רוצה מה שיש לכולם
לא פחות, יותר זה מושלם
מסתכל לצדדים וזה שם
הזוגות, ההודעות, הידיים השלובות
זה שורף לי את הלילות
הקינאה, החרטות, הפנים היפות
האפשרויות שכאילו יכלו להיות
חושב לחזור לקודמות
כאילו זה בסל האפשרויות
מחקו אותי מכל הרשימות
מחפש מתחת לשולחן, כמה אבק
אם היה לי מזווה אולי הייתי מוצא
רגבי אדמה, חול של השנה שעברה
מסיר את המסכה, המסווה
של הרגיל, הממוצע, השכן בבית מול אחותך
ההוא שעִבֵּר, שהכזיב, שברח למדבר
שחזר כי היא ביקשה, נשברה
בלעדיו לא יכולה
ושוב הגלגל מסתובב
פעם גבוה על תורן, משקיף
ופעם מתרסק עם האף אל הקיר
מדמם, כאילו מסניף
פרח ארגמן, על כל הפנים
התחלתי לבד, בשורה אחת, ממזמן
זוכר את הראשון, שלחתי לאישה
וגם למאהבת, הפילגש, אז קראתי לה בשמה
היא לא אהבה
רק החוקית העריכה כיאות
חשבה שזה בשבילה
כמה שהיא טעתה
מאז איבדתי את האהבה, פעמיים, שלוש
הנשואה הפכה לגרושה
לא הספיקה לי פעם אחת
הייתי שוב תחת חופה
נגמר כצפוי, מהשנייה אף מילה
הבית ריק, בחורף קפוא
אור אחד לכל היותר
ושוב מחפש את החוק להפר
מוקדש לקשורה שהותרה ולליאן
הזכויות שלי, רק באופן זמני