אני רואה אותכם ברחוב ונתקף בחילה
הריח של המקלחת גם כשיצאתם להליכה
מכה בנחיריי ועושה לי רע
היומרה, הפוזה, הכל בהפגנה
כנראה אצלי הבעייה
כנראה מונע משנאה
כמו כולם אבל בהגזמה
לא יכול לראות, יד ביד עם האישה
עכשיו גם קנאה
קצת דלק למדורה
כי אצלי זה פעם בשבועיים
פעם באף פעם
כשיש לי מישהיא מכילה
עוד לא רואה את פנים ההווייה
עוד לא דברתי מספיק כדי שתגיע למסקנה
עדיין מסונוורת מהפלאברה
השיער הבהיר, העין התכולה
תחת מעטה שזוף הריח הנורא
המזון, הזיעה, הלאום, המוצא
הכינויים ששכחנו אבל הכל רק כוסה
לוקח שנייה להוריד עטיפה
לקלף מסיכה והנה התשובה
הכל אז חשוף ואתה חלק ממה שהיה
אז מה היה לנו; פחד להישאר לבד
חלקנו יקראו לזה אהבה
ואם זה עדיין לא הפך לאדישות, רק שנאה
אז אם היא תשוב אני שוב שלה?
הפה נפתח וזו קערה של כזב
כל תנועת גוף מזכירה לי מכה
גם אצלה הכחול היווה בעייה
מסתיר את הריקבון
כל כך צעירה
מנוסה, למדתי המון
חוזר עליה היום ואתמול
לא אתעלה לכזו דרגה
אמנות ומדע
מתלמד שלומד ממלכה לבנה
הולך ומשחיר, תמיד בצילה
עברתם עלי ברחוב, תגידו תודה
התרשמתי מאד למרות השנאה
בעיניי הכבוד, היראה
מהמעמד, מהכרת הציבור ברחוב
נפנופי היד לשלום, לא אוכל עליהם לחזור
השכנים, עמיתים, סתם חברים
אני במסגרת רק כשנלחמים
רק בלוויות כשצריך לסחוב אלונקות
רק אז נזכרים וקוראים
בוא, רופא, משורר
תן כתף, הערימה הזו הייתה חבר
הכרנו מעט, צחקנו המון
שמרנו בלילות מוכים תמהון
על מה ועל מי, רק כי אמרו
רק כי הגענו הלום
פעם הבאה שתחלפו תגידו שלום
לשנייה אתרכך, אצא מחלום
אולי אחייך, אולי אענה
בטוח אעריך את המלים שיצאו מהפה
אז כשתהיו לי בגב אחשוד במניע אכזב
העור גם קצת יתעבה
בפעם הבאה וודאי אענה.
הזוכיות שמורות, לקוראים שלומות