אם היו עינויים

לרגל סיומו של עוד יום מרגש על נורופן ואנטיביוטיקה אני חושבת שהצלחתי להגדיל ראש ולרצוח שבלול. ניסיתי להרים אותו בעדינות מהמדרכה (הוא ככל הנראה המתין בסבלנות למותו או לפחות לרגל שתעשה לו קצת CBT), ובמקום להציל אותו, הצלחתי להפריד בינו לבין מחוש וחצי פנים. חוצמיזה התחלתי לכתוב משהו (at last!) בשאיפה להתבסס על יצירה אחרת כאן בכלוב, אבל הכותבת התבאסה מהרעיון ועכשיו אצטרך להפגין יותר מקוריות וחשיבה עצמאית מכפי שתכננתי.

באשר אבדנו אבדנו (וגם השבלול).