אם היו עינויים

האזעקה השטנית של האפליקציה השטנית תפסה אותי באמצע עבודה. אלוהים ישמור, אני מקבלת כסף כדי לספק חוות דעת על טקסט שנכתב בידי מודל שפה. כיוון שאני מארחת חברה ללא ממ"ד, הצטופפתי לי בקצה המיטה וקפאתי מקור (יש אנשים שאוהבים לשרוץ בטמפרטורת פריזר, מי אני שאבקר אותם), קראתי דום וסאבית מאוהבים וכולם נראו לי perfectly alive. לפחות סיימתי לקרוא את יצירתו המפוארת של chatGPT (או קלוד, או השד-יודע-מה). איפשהו, בין השורות, אני בטוחה שמתחבא כאן משל על האופן שבו קינק (או אלימות. או אוקסיטוצין) מנכיחים את הקיום בזמן שאנו, בני האדם העלובים מניחים לו להתמסמס בידי בינה מלאכותית שמקשקשת סביב המציאות better than I ever could. אצלי הרי המציאות מתערבבת מדי פעם, אבל לבינה יש מציאות רק מכלי שני. ואם כבר מדברות על סימולקרה - לפעמים נדמה לי שגם לי, הרבה פעמים, יש רק מציאות מכלי שני. 

אז אני ממשיכה לקשקש. כל זמן שאני ממשיכה לקשקש, קיים סיכוי מעורפל שמישהו יבוא וישלוף אותי מבין המילים (וגם אם לא - מחר יהיו יום חדש וטרדות אחרות ואני אעקץ ואדמם באופנים חדשים ומרגשים).