הפזמ לא דופק

נולדתי בבית מסורתי. קידוש כל שישי, ריח של מרק עוף, ואבא שלי מהלל את אשת החיל שלו.

תמיד חלמתי שיגידו גם עליי ככה.

אבל איכשהו, תמיד יצא שאני האשת חיל שאף אחד לא שם לב אליה בזמן.

והיום?

שרדתי דלקת ריאות, הולכת יפה עם הברזלים שלי, עדיין בשיקום,

אבל כבר מחייכת וגם, נו… קצת מתבלבלת, 

כי יש שניים.

שני גברים.

ושניהם רוצים אותי מאוד.

וצריך לבחור, כי זה לא בסדר להיות עם שניהם (גם אם זו רק התחלה).

ואז אני שואלת את עצמי,

למה יש לי את המצפון הזה בכלל?

אנשים עושים את זה כל הזמן!

חברה שלי מסתכלת עליי וצוחקת

"כי את, נשמה…, אשת חיל. מי ימצא."