הלאה....

קשר לא ברור
מוזר
קשר שלעולם לא הייתי בוחרת מתוך מחשבה צלולה
טיפוס עקשן
דעתן
קשה
ואני בתווך:
עקשנית - רכה
בטוחה - מהוססת
רוצה - לא רוצה

גם שרידי העבר לא מניחים לי להרגע ולהרפות
ולאפשר לעצמי לאבד שליטה

החשש משתק אותי
גורם לי למנוע מעצמי תשובות
קל לי הרבה יותר להסתתר מאחורי הכחשות
הכחשה שעוטפת אותי במן שריון שימנע פגיעה

לתת לתחושות שם?
לא תודה!!!!!!!
זה עוד עלול לשכנע אותי להודות במה שלא מעוניינת..

והיום פגישה- לא מובנת מאליה כלל
הסוף הרבה יותר דומיננטי מההמשך
ובכל זאת מהקצה הקיצוני ביותר אנחנו שורדים

למן הרגע שנפגשים
הכל רגוע
נינוח
משתלב היטב
זורם..
ניגוד מוטרף להלך העניינים בינינו שלא בפגישה עצמה..

נכנסים לחדר
שבו כבר מרגישים תחושה של ביתיות

המגע הראשוני בינינו טעון עד אי יכולת
להבין מה קורה פה בכלל...
ואני שם תחת ידיו החופרות
מפליגה במחשבות : זו אני? זו אותה האשה שהיתה בטוחה בהעדפה מאוד מסויימת וחותכת
ולא, לא בטוחה שבכלל ויתרתי על ההעדפה הזו
בטוחה שרק בגלל שבו מדובר
והוא משתדל ללמוד אותי כפי יכולתו שרחוקה מלהיות קרובה לסשן תובעני
אבל רגע, לא מרגישה חוסר...המגע שלו טוב לי...מספק לי...
הנסיונות שלו להביא טעימה קטנה מהעדפותיי ממלאים אותי ויותר

ותורי להעניק מגיע
והפעם הראשונה עוברת בלי בעיה..ולאחריה שיחות
ושוב נגיעות קטנות בנושאים הבעיתים בינינו

הטיעונים הדדיים אבל אין התפשרות משום צד...
ושוב הכמיהה מתעוררת מחדש
עושה דרכי שנית לענג את הדובון העקשן הזה
ודווקא שם במקום הזה
בסיטואציה הכלכך אינטימית הזו
המחשבות והחוסר בטחון הולמים בראשי ביתר שאת
הפחד מחלחל
וכבר לא מעניין אותי לענג
המחשבות מפרקות אותי
ואני מתחילה לבכות....שם למטה....ורק רוצה להשאר שם
ושהוא ישאר במקומו
שלא יתקרב אליי
שלא יראה את רגע השבירה
אבל עצמו והנאתו נדחקים לפינה
הוא אוסף אותי אליו...

מרגיע
מנחם
מלטף
מכסה את פניי בנשיקות

מנשק את עיני הדומעות
מחבק חיבוק חונק שלא מאפשר לשום רוע לחדור
מאלץ אותי בכוח להביט אל תוך עיניו
זה קשה לי מאוד
אבל אט אט אני מסוגלת יותר
משנן לי שאנחנו כאן ועכשיו
ואני נרגעת לפחות לשלב זה


תקשיב וניל יקר שלי
אתה יודע בעל פה את הדעה שלי ביחס להשקפות שלך
אתה מבין היטב שכל ההסברים שלך לא יהפכו את הקערה על פיה
ולא אתחיל להאמין במה שאתה מאמין רק בגלל שהסברת...
דווקא איתך למדתי לבטא במילה מה חשוב לי בקשר
והמילה היא – בטחון-
אותך היא מרתיעה
ושם הקצר בינינו מתחיל ונגמר
לא יודעת מה הלאה
אנחנו דיי ממררים את החיים האחד לשני
אבל ראבק גם נהנים מזה
זה מחדד לנו את החושים (בעיקר לך סורר ענק שכמותך)
ואני בעיקר רוצה לברוח ממך ולך
אבל נשאבת עמוק
או כמו שאתה אומר – את לא יכולה איתי ולא יכולה בלעדיי
יודע מה?
לדעתי גם אתה לא יכול איתי ובלעדיי (בעיקר בלעדי)
וההשקפות הכלכך חד משמעיות שלך באות לספק לך מן הגנה
אז תתגונן לך כאוות נפשך......
ואני גם אתגונן לי ואזהר ואפחד
ואמשיך להתקע איתך ואתה איתי
"בניגוד לרצוננו"