הלאה....

קול פנימי אחד אומר לי - חבקי אותו , תעטפי, תצמידי
כתבי כמה את אוהבת ומתגעגעת ותהיי איתו באש ובמים

וקול אחר אומר - לא!
בדיעבד הוא מכאיב לך
יודע כמה כואב לך
ולא מוכן לזוז מאמונתו הבלתי מוסברת או ניתנת להבנה

אולי אני טועה
אולי הוא צריך אותי עכשיו רכה מפוייסת אוהבת ומבינה

אבל יש אותי
ויש אותו
ויש השקפות כלכך שונות

ולא יודעת מי או מה חשוב יותר

הוא ? אני?

מי צודק
אני? הוא?

או שהכל לא חשוב בנפרד

ומה שצריך להנחות היא מילה אחת

שנינו

אז איך בכל זאת מתגברים על הכעס?
על החלל הזה

איך יודעים מה נכון?
איך לוקחים את המילה הוא ואני והופכים אותה לשנינו
ומניחים לכל הקשיים מסביב?

ובכל זאת מישהו חייב לוותר.