הלאה....

אנחנו מכירות 17 שנה
במושגים מסויימים חברות טובות
במושגים אחרים - לא ממש

ילדנו ילדים כמעט במקביל
גידלנו במקביל
היא עם הראש והאופי שלה
ואני עם הראש והאופי שלי

המוחצנות שלה
מול המופנות שלי
החינוך בצרחות שלה
מול האדישות שלי שלא פעם עוררה אצלה תמיהות
ואפילו ביקורת לאופן התנהלותי

אני אולי לא חינכתי אלא פינקתי
בניגוד אליה שהיה נדמה לה שצרחות זה חינוך עדיף על פינוק

לעיתים אכן הייתי נופלת לרשת הזאת ותוהה אם דרכה לא תשיג תוצאות טובות יותר
לרגעים אפילו נצבט לי הלב שילדיה יצאו (בלשון עתיד) מוצלחים יותר

בדיעבד מבינה שטעיתי

שיטת החינוך שלה
הראש השמרן - לא מקובלים עליי
וטוב שכך...

ואתמול בדרכנו לשיעור ספורט משותף
סיפרה על מקרה שקרה עם הבן הבכור שלה (20)
וכך היה:
הוא יצא לבלות
כשהתעוררה בסביבות 4 לפנות בוקר..שמעה חריקות מיטה מחדרו
והבינה שהוא שם ולא לבד
כשיצא מחדרו דרשה לדעת מה קורה ואם זו החברה שלו שנמצאת שם
הוא ענה שלא..וביקש מאימו לפנות את הדרך שהנערה תוכל לצאת מבלי שיראו אותה
והחברה שלי כמה צפוי הקימה צרחות ומהומה שזה ביתה והיא לא תזוז משם
והנערה כנראה שכבר נעשה לה ממש מאוחר
נקרעה בין הבושה שההסטרית הזו תראה אותה.. לבין הבהילות לחזור הביתה ...אבל לא היתה לה ברירה
הנערה הזו לקחה את השיער שלה קדימה, הוסיפה מעיל דובון מעל ראשה, וחלפה על פני חברה שלי , שליוותה אותה במילות "אהבה" כמו זונה ופריחה, הגיעה לדלת , הניחה את המעיל וברחה...
אותי המקרה הזה הגעיל
במקרה הזה גם אם זה לא מקובל עלי - העסק שלי הוא מול הבן שלי - והבן שלי בלבד!!!
מה לך ולנערה המסכנה???
לא הייתי רוצה לדעת שאם הבת שלי חלילה תקלע לסיטואציה כזו - יתייחסו אליה ככה
זה תפקידי כאם לחנך כך שזה לא יקרה
אבל מי את שתאמרי את דעתך לנערה זרה וחסרת אונים??

והיא עוד מתלבטת אם ליידע את החברה של הבן שלה - "כי הוא צריך ללמוד לקח"

לא מבינה את זה.