המאמץ הזה מתחיל הרבה הרבה לפני שאת מתחילה בחיפוש
נמשך תוך כדי, ואין לי מושג מה קורה לאחריו - עדיין לא הגעתי ליום שאחרי.
זה דורש ממך כישורים שבחיי היומיום לא נמנים עם אופייך בעוצמה הנדרשת
כושר שיכנוע
איפוק
לדעת לשווק אותך אך בעיקר אותו
לנסות להיות אובר נחמדה גם ברגעים שבא לך לצרוח
"יאללה מי את חושבת שאת"
זה להיות קצת את וקצת לא
גם המתח והחשש הזה שלמרות האנרגיות שנדרשות ממך - רק כדי שבסוף תגלי שכל ההשתדלות והשתלדנות שלך היו לשווא
לא מוסיפים לך .
כשאת בטוחה שהנה זה ממש בהישג יד
ותכף הכל יהיה מאחורייך מתחיל השלב הטכני של לתאם
כשהוא יכול , היא לא, כשהיא יכולה , הוא לא, כששניהם יכולים , את לא
וכך זה נמשך ונמשך...ונמשך..
והזמן הזה מעורר את השדים הקטנים, את הדילמות ..עד...החרטה.
ואת יודעת מה יקרה כעת
ואת יודעת שזה לא הוגן, ולא מגיע לך
ואת יודעת שבכוחות משותפים, ביחס אהבה והערכה בלתי פוסקים , הכל היה יכול להיות אחרת
אולם , זו המראה ליחסים המורכבים הללו
תשקיף מאוד מדוייק למה שקורה בינינו בלי קשר לנסיון הספציפי הזה
חיבור מאוד מסויים
שלא יעבור את קו המסגרת שהוגדר על ידי צד אחד בלבד
ולא רק שלא יעבור - הוא ילך ויקטן
ואת זו שתצטרך להתכווץ בתוכו
עד.............................
[b]
לפני 16 שנים. 21 בנובמבר 2008 בשעה 7:14
