לפני 15 שנים. 11 בדצמבר 2008 בשעה 21:03
לפעמים לא בא לך לשמוע את הנושא שטוחנת לך את המוח כלכך הרבה עליו
ואת לא מסתירה את זה (ואין לי צל של טענה כלפייך בנושא למרות שלעיתים מרגישה מן צביטה כזו בלב משהו שאין לי שליטה עליו)
ואני מנסה להיות ברגעים האלו של שובע להיות מאופקת ולא להטריד אותך..אבל יש רגעים אחרים שאת במוד של קילוף חפירה והקשבה ..שזה מגיע בלי הקדמות...ברגע הזה שהבכי עצור בתוכי בלי להבין בכלל שזה תקוע..
ולא פעם ולא פעמיים זה קורה מולך
בלי שנתכוון לזה מלכתחילה , לא את ובטח שלא אני
שיחה כזו פוערת, קשה, מקרבת,לפעמים זהה לשיחות אחרות אך - משחררת -
הקלה ,פורקן ,בכי שמוציא את כל הרעלים החוצה ולאחריו - שלווה.
זמנית אומנם אך בכל זאת.
