לפני 15 שנים. 3 בינואר 2009 בשעה 10:17
לא תמיד מבינה כל הוראה שניתנת לי,
לפעמים זה מעצבן, דבילי, מטריד..
אבל מבצעת..
ותוך כדי..מבינה.
למה צריכה להיות בבית
שבת שלמה עם בגדי בית נוחים אבל עם חוסר נוחות בלבישת תחתוני חוטיני מציקים ואחרי שעות אפילו כואבים?
עצם ההצקה,
עצם הכאב,
מוביל לתחושות שאילולא ההוראה הזו ספק אם הייתי מרגישה בכזו חדות
געגוע,
תשוקה,
לבלות איתך את השבת לא באופן פיזי - אלא באופן אחר.
