הלאה....

בדרכנו לצימר כשהוצאת את תפארתך במלוא זקיפותה ועוצמתה והובלת את ראשי למציצה הייתי אמורה להסתער

כמי שכלכך התגעגעה וחלמה על הרגע הזה בתאווה עצומה אבל היה מתח שנכנס איתי לתוך הרכב מבחוץ

התעקשותך לא הותירה מקום לויתורים וקצת חטפתי אבל ביצעתי - למצוץ לך תוך כדי נהיגה



כשהגענו , הורת לי להכנס ולהמתין לך כשראשי בתוך האסלה כשהמכסה על ראשי.. ואני אף פעם לא יודעת למה לצפות, הצלפה בעיטה מכה וכו'..

והחשש הזה גורם לי דריכות .. כשנכנסת וסובבת אותי לכיוונך תוך שאתה מצווה שאשב על הריצפה ואפתח פה גדול ככה כמו שאני..התחננתי על נפשי שתרד מהרעיון

לא בגלל שדחיתי חלילה את השמפניה הזו שהפכה לחלק ממני, לחלק מהיחד והפגישות בינינו, אלא משום שחששתי שבגדיי ושערי יירטבו והיום בדיעבד מצטערת על כך, כי כך או אחרת אתה מחליט , ולא יעזור לי דבר , אז מה הטעם בהתנגדויות?





בלעתי את השמפניה לא לפני שבדקת היטב שהפה שלי מספיק מלא וכמובן שהשקת על הדרך את פניי ושיערי (הסיבה בגללה כלכך חששתי והתנגדתי )



את מה שנשאר על הריצפה הכרחת אותי ללקק, ואספת את מה שנותר בשתי כפות ידייך "לשטוף" את פניי ויכולתי רק לדמיין מהצד איך אני נראת ככה עם שיער חצי רטוב , פנים "שטופות" ואיפור מרוח אחרי מקלחת זהב בוריאציות שונות..



הייתי בתנוחת ישיבה על ברכיי כשדרשת שאמצוץ ככה איך שאני ..כשבמקביל אני נאלצת לרדוף אחריך ולהשתלב בריקוד סלואו מוזר מאין כמותו



ואתה ממשיך בריקוד ודואג לבל אחדל מלמצוץ ואנ י רק חושבת על דבר אחד - זה לא ריקוד! אין לי מושג מדוע הביך אותי לחשוב על ריקוד בסיטואציה כזו כאילו יעזור לי מה אחשוב כשהעובדה מדברת בעד עצמה..



ופתאום באגרסיביות שלא צפיתי אותה אתה מושך מעליי את המכנסיים מבלי להתעכב בכלל על פתיחת כפתור ורוכסן או לאפשר לי לחלוץ נעליים

לפני שהבנתי הייתי ערומה בחלק התחתון ומושלכת על המיטה עם ישבן לכיוונך, התנגדתי נמרצות, פשוט מהפחד על הזמן הרב שחלף מהפעם האחרונה והכאב הצפוי

התחננתי שתהיה עדין, שימנת היטב והחדרת אצבע להרחיב .. ניסיתי בכוחות אחרונים לנסות להתחמק ולברוח לקצה השני של המיטה ..רציתי אותך שם בתוכי אבל החשש מהכניסה הראשונית והחדה גברה על הרצון.. ואתה גברת עליי - וחדרת.


5-10 דק' של התאוששות, חיבוקים והתלטפויות ואתה אומר לי משהו שלא קולטת

בואי שבי לי על הז'

אני מטפסת מהוססת , לא מאמינה שלזה התכוונת, מגיעה עד ...אבל לא מעזה להתיישב שהרי זה טאבו

ואתה חוזר ומבהיר שאכן זו ההוראה..ואני מתיישבת בחוסר בטחון, מותירה לך את הזמן להיות בטוח או להתחרט..שהרי זה לא יתכן..

וכשאני כבר מרגישה אותך בתוכי אני לא מסוגלת להכיל

יוצאת ממך תוך יללות והברות שאני לא מאמינה שזה קורה, שזה רק חלום, ולא מסוגלת להמשיך..

ושוב חוזרת ומתכווננת לתוכך וכל הסיטואציה חוזרת על עצמה שוב ושוב

ובין כל האטרף הזה אני שומעת אותך אומר שזו מתנתך לכבוד חגיגות ה-3 שנים שלנו

ומורה לי לאונן תוך כדי..אבל מי יכול? אני בלחץץץץ...באטרףףףףףף בחלום לא מציאותי..

אתה מסובב אותי על הגב וחודר שוב ואני שם שוחה ברטיבות . מחבקת וחולמת בהקיץ כשמאותה תנוחה אתה מכוון לישבני וחודר לשם וההתמזגות בינינו מגיעה לשלב טבעי שגורם הנאה עילאית ...ואתה שם ואני רוצה לנצור את הרגע, שלא יגמר, שלא תגמור, שאוכל להיות מחוברת אליך בדבק הזה כמה שיותר..


אתה ממלא אותי ברטיבות זרעך

ושנינו נשארים האחד בתוך השני עוד דק' ארוכות מנציחים את הרגעים המדהימים.