3 ימים חלפו מאז השיחה ההיא בחדר
ועד לרגע זה לא מבינה כיצד התגלגלו העניינים לידי כך
מנסה לשחזר - ועדיין הערפל לא מתפזר לי
בטוחה בדבר אחד! הובלתי לשם בעל כורחי
משום שאני יודעת על עצמי שעל אף ההתלבטיות הרבות שלי שנובעות אך ורק מהצורך הזה בתשומת לב
אני משתדלת לקחת החלטות משמעותיות כאלו רק אחרי שישבתי עם עצמי וחשבתי היטב
ולרוב ההחלטה תהיה שונה מהחלטה בשליפה להחלטה מתוך חשיבה מעמיקה ויסודית.
נאלצתי כביכול להסכים רק כי תימרנו אותי "להחלטה משותפת"
והאגו היה חייב להסכים..
אילו במשוואה הזו הייתי על תקן נשלטת היה לי קל יותר
כי ביחסים מהסוג הזה מצפים ממך להיות המתרפסת ולהשאיר את הגאווה מחוץ לעסק
אבל לא כך היה בקשר הקצרצר הזה ולכן הייתי חייבת להתאים עצמי.
ושוב זה לא שהיו התלבטויות אך לא הייתי מוותרת כלכך מהר על קשר שבבסיסו יכול היה להצליח
ההתחלות בדרך כלל הרבה יותר קשות כי הכל מוקצן במסלול הזה של שני זרים בדרך להכרות.
גם לא יכולה להמנע מהשאלה האם זו החלטה רגעית שלו
או החלטה איתה הוא הגיע מהבית לפגישה הזו ...ואיך בככל משתנים מהחלטה גורפת שכן להחלטה גורפת שלא!
לפני 15 שנים. 14 במרץ 2009 בשעה 7:42
