הלאה....

מזה זמן שאנחנו מגששים חזרה
עושים צעד קדימה ושניים אחורה ובסך הכל הכללי דיי תקועים
אתה עם הסירוב שסרבתי לך
ואני עם יאוש ששאב ממני את כל הכוחות שהיו קיימים אם בגללך ואם בגלל אחר..

בדבר אחד מוצאת נחמה
באמון שנתתי בך והוכיח את עצמו ומוכיח שוב ושוב לכל אורך הדרך
אמון שמסתבר לא מובן מאליו כלל עם אחרים..


ובלילה מאוחר , מוצאת עצמי בסיטואציה משונה
מחפשת אצלך חיזוקים לאגו שספג מכה קשה בגלל אכזבה ופגיעה באמון עליהם לא אתה היית אחראי..


בלי הקדמות אתה מבקש שאביט לכיוונך קרוב
"מה רצית לומר לי"?
"עצוב לך"?

זהו, לא הייתי צריכה יותר
הבכי שבדרך כלל בא לי בקלות והיה עצור מאז האכזבה האחרונה
מצא פורקן באופן טבעי ומשחרר.