הגעתי כעוסה וזועפת מתלאות הדרך
ואתה מביט בי ושותק
המבוכה מול מבטך הבוחן גורמת לי לאי נוחות
ואני מתחילה להתברבר כמו שעושה ברגעי לחץ ומבוכה
ואתה מביט בי ושותק
אני זזה באי נוחות
ואתה מביט ושותק
אני מחייכת תוך כדי תנועה
ומבקשת שתחדל מהמבט המביך הזה
אתה משמיע קול סוף סוף ואומר : תני לי להביט בבלונדינית שלי
עמדי מולי בלי לזוז
וואני מנסה בכל כוחי אבל נשברת
ושוב זזה בלי סוף
מביטה בך לשניה "ובורחת"(וזה מכעיס אותך)
"אמרתי לך להביט אלי, להתמקד בי, שום דבר שקורה לא צריך לעניין אותך - רק אני.."
תפסקי את רגלייך
ואני מפסקת חצי פיסוק תוהה מה אתה מתכנן..
מבטך קשוח
שום נים לא נע
ואני מחייכת בלי סוף! מהמבוכה! ממשיכה להישיר מבט לשניונת ולברוח ממבטך
חושבת בליבי איך? איך? אתה שומר על ארשת קשוחה עם החיוכים הנדיבים והמוגזמים שלי...
"כנסי לרכב"
סטירות כואבות לירכיי סוגרות ומפסקות אותי לסירוגין...
"פיסוק רחב" אתה רועם..
עוד לפני שהספקתי להבין תחתוניי נקרעים ממני לגזרים..
אצבעותייך מפלסות דרכן לתוכי..והרטיבות ממני נענית לחפירתן...בקצב..
נסעת נסיעה קצרה למקום שכבר מוכר לנו..
כשעצרת ,,הורית לי לצאת ..
הדבקת אותי לרכב בגופך..תוך התגפפויות בלתי פוסקות.. המשכת לחפור ברטיבותי במקביל..
ואני התנפלתי עליך בלי שליטה, מנשקת, מחבקת, גונחת ונוהמת..
"את הזונה שלי, את מבינה?? שלי!"
כבר לא זכרתי כלום ממה שהמשכת לומר..
משכת אותי למכסה המנוע , אילצת אותי לפסק כשישבני למולך, הרמת את שמלתי וחדרת לישבני...
ואני תוך כדי חושבת על השמלה שמנקה לך את מכסה המנוע מאבק בתנוחה הזו...(-: (-:
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
"תתפשטי"
מסירה מעליי את השמלה והחזיה ואתה יונק בתאווה משדיי כשאני כולי דריכות שמא תכאיב לי..
הסברתי לך שהפיטמות הן המקום הרגיש אצלי לעונג וכאב ושבגללך יש לי טראומה..ואתה עונה לי בתגובה - " זה מה שאני רוצה שמי שינסה לגעת במה ששלי את תצרחי עד שלא יעיזו להתקרב..
"תפשיטי ממני את החולצה"
(שונאת את הכפתורים הללו שלא מסתדר לי אף פעם לפתוח בגלל הציפורניים)
אני שואלת ספק תוהה - רזית?
ואני ממשיכה למשש לגעת ולבחון
לא מאמינה למגע ידיי, למראה עיניי
איפה הכרס "שלי"?
איפה הבטן שלמדתי לאהוב ולהפוך ליתרון ולא לחסרון?
מה עשית? איך? מתי???
משהו לא מסתדר לי ...ואני ממשיכה ללטף להעביר ידיים
והבטן הזו זרה לי!!!! (וזו אינה המלצה לא לשמור על ההישג הזה )
סודות לא מגלים אתה עונה (כרגיל...מה חדש בזה? )
המשכתי לגעת ולשחק בגופך כמו ילדה בחנות ממתקים
אוננתי לך..
מצצתי ..(לא לפני שאילצת אותי לברך (-: ואני הוצאתי ברכה בשליפה "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה" )
אהבת את הברכה, ראיתי את העונג בחיוך הרחב שהתפשט על פניך .
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
מדבר אחד התפעלתי מאוד ולראשונה זה היכה במחשבתי בעוצמה כזו (ואולי בעקבות השינויים הפנימיים שחלים אצלי)
ההכוונה שאתה מסוגל לכוון כדי שאגרום לך עונג..
בלי חשבון, באגרסיביות, בדקויות עד לפרטים הקטנים ובבטחון מלא
התעוררה בי קנאה בך על היכולת הזו, היכולת שאצלי כלכך חסרה בלי קשר בכלל להיותי נשלטת
ניסיתי לשים עצמי במקומך ולחוש את העונג ..
וצחוק הגורל...שעבור העונג הזה אתה מוכן להשקיע מעט כלכך (אולי בגלל שהיכולת הזו באה לך בקלות?)
ואני מוכנה להשקיע כלכך הרבה בתמורה לבטחון ויציבות על חשבון ההנאה שלי...ובכל זאת זה בלתי מושג!
הוצאת אותי מהרכב ערומה כשאתה נשאר בתוכו
מילאת את פי וגופי בנוזלייך (וגם את הנעליים אם לא אכפת לך..)
ודאגת שאת הכל אבלע..
מה הבאת לי לאכול אתה שואל
אתה אוכל???? אז איך רזית???? (וכבר המוח עובד שעות נוספות בדאגה שמא זה קשור בבריאותך חלילה וחס!)
הבאתי לך שוקולדים עניתי
שוקולדים זה טוב אתה עונה
מה טוב? אתה בדיאטה!!!!!
הייתי אתמול ולפני יומיים וחודשיים ...והיום אני יאכל
הגשתי לך את השקית
הוצאת מתוכה שוקולד בצורת כדור , פיסקת אותי, טבלת בתוכי והגשת לי לפה..
ושוב העברת כדור על פיטמותיי והכנסת לפיך..
סיפרת לי שתיכננת סשן אחר (האטבים והחבלים שהיו מוכנים ברכב היווי עדות לדברייך)
אבל שאני נראית מקסים והתוכניות השתנו (איזה מזל ..)
שוקלת איך לסגור את הפוסט הזה
ולא מוצאת איך...
שנינו יודעים וחבל.
לפני 15 שנים. 17 באוקטובר 2009 בשעה 13:32