הלאה....

כשהגעתי בערב הראשון שאלת אם לבושה כפי שנדרשתי

חששתי להגיב משום שקצת עיגלתי פינות ולהודות בכך היה לי קשה מהפחד מתגובתך

מילמלתי תשובה כשלחצת שאענה, פתחת את דלת הרכב והורית לי להוריד מאחוריה תחתונים וחזיה מיותרים..



מאותו הרגע לא ראיתי אותם.

לא שמתי לב שנשארתי בלי חזיה יומיים..אבל את זה הבנתי רק כשנסעת לדרכך.



למחרת כשנפגשנו,

כשחיבקת אותי אליך ולחשת שמאוד התגעגעת, הייתי בטוחה שהאמירה הזו אופיינית ורגילה..

שאלת מה אני חושבת שעשית מהגעגוע אליי

לא ידעתי לענות לך..

עד... שהתפשטת ממכנסייך. זכור לי שהבטתי בתחתונים שהיית לבוש בהם וחשבתי לעצמי : או ,סוף סוף תחתון סקסי בלי הרבה בד

היה חשוך, ויכולתי לראות משהו כללי , לא צבע מדוייק או דוגמא מסויימת...



לבשת את התחתונים שלקחת ממני ביום האתמול

הרגשתת אותי איתך, על גופך..דרך הבד שאני לבשתי יום קודם.