הלאה....

בדרך כלל כשרגל אחת כבר מחוץ לרכב
אבקש בתחינה רבה שתשתדל יותר
שלא תכעיס
שלא תקלקל
שתבטיח שיהיה בסדר
זו בקשה כזו שמגיעה מהעוצמות בפגישה
עוצמות שאני רק רוצה מאותה נקודה למנף להרחיב ולהגדיל גם בוירטואלי וגם ממרחק
והפעם ,הקדמת אותי

"רק בלי ג'ננות" אתה אומר
ובאותה שניה, ועוד שעות וימים לאחריה אני מדברת אל עצמי:
תשתדלי, תתאפקי, תזמי,
אל תתפוצצי גם אם מאוד יבער לך
ואני מחזיקה עצמי בכוח
אם בהתחלה זה נראה לי מאוד פרקטי וקטן עליי
הרגיעה מכיוונך - מעצבנת ומסעירה

בכלל יש הבדל בינינו בימים של אחרי..
אם ביומיים של לפני פגישה רף הציפיות הולך ומתרחב, התקשורת והיחד צפופים ונהדרים
מגיע היום של אחרי...וכל אוויר הציפיות יורד בחדות
ואני לא מבינה אותך
אותי היחד הזה מצמיא ומרעיב עוד ועוד כמו שעם האוכל בא התאבון
ואותך לא..

אם אשאל אותך מה נכון לעשות- להרפות או להצמד
יודעת שתשובתך תהיה, בשום אופן לא להרפות - דעי להרים אותי מחדש
וזו ההבטחה שבאמת ובתמים מבטיחה לעצמי, מנסה להפנים ולעשות..
וברגע האמת בלי הפידבק ממך, אני נשאבת אחריך למטה, ונסגרת בעצמי, ולא מוצאת שום דרך להרים את שנינו עד.....להתפוצצות הבלתי נמנעת מצידי
זו שתגרור אחריה את הטפות המוסר מצידך, תירוצים אמיתיים כנראה בחלקם , או גרוע מזה, התפוצצותך.


חגגנו את חג האהבה יחד
יש כלכך הרבה לזכור ולהחיות
רגעים חגיגיים ואהבה גדולה
ואני פשוט לא מצליחה להפליג במחשבות לשם - כשאתה כלכך שבע ומרוחק


אתה צריך אותי בשלב זה מרימה את שנינו
אני צריכה אותך להרים את עצמי כדי להיות מסוגלת להניע את שנינו

איך לעזאזל יוצאת מהמבוך הזה כל פעם מחדש?
איך?