הלאה....

היה רגע אחד כשישבתי למרגלותיך והתמכרת "לנעימים"
שליבי איים לצאת החוצה מגודל אהבתי
חשבתי לעצמי באותן דקות של שקט
שלא יכול להיות אחרת מאהבה
שאין אופציה אחרת בעוצמה הזו
שאי אפשר שמישהו אחר ירגיש פחות מזה
הרי אני מרגישה ככה
האם ניתן בכלל להעלות על הדעת שאתה תרגיש שונה?

כן, יש לי את זה
לא רק כאן או מולך
התחושה הזו שאם אני מרגישה x אין מצב שאחר ירגיש y
נאיביות?
אין לי מושג...

היום אני מרגישה כמו פצוע שהופקר
אם בשדה הקרב
אם אחרי תאונת פגע וברח

יש את ההשפלות שהן עיסקת חבילה בקשר שליטה
מהן אני לא מתרגשת
אבל ההשפלה כיום של ביטול התחושות והקושי שלי
לא תמצא מקום באף עיסקת חבילה שבהסכמה!

ולחשוב שהתרגשתי מהמילה "כישלון"
לחשוב שיצאתי מגדרי שלא היית מבסוט אחרי
כשהעניין האמיתי נדחק הצידה
והפרדוקס הוא שזה הנתיב שסלל לי את הדרך להבנה שלא הכישלון שראית
הוא האישיו אלא סיטואציה אחרת קשה יותר
ממנה לא מצליחה להתרומם



אהבה?
חה..



אהבה היא התחושה שלי
הדמעות
העצב
הנתינה האינסופית
הסלחנות
האיפוק
ההבלגה
ההתחשבות
הלהפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי ויהי מה
הקבלה הזו אותך

אהבה היא כל זה ויותר
והיא לא הפקרה כפי שהופקרתי

כן
כעת מבינה את מה שלא הייתי מוכנה להבין ולקבל - אהבת שפחה


שזה יותר משפט מדויק ששמעתי
"הוא לא אוהב אותך, הוא נהנה ממך"