הלאה....

בא לי לכתוב
כלכך בא לי
זה צורח מתוכי
אבל כלכך מבולבל
אין התחלה אמצע או סוף
רק מילים מחשבות וקצוות


אני קוראת אחרים ומקנאה
כן, אני בטוחה שאחרים מרימים גבה כעת על המשפט הזה
אבל גם אם ממש נדמה - הסוד הגדול הוא שזה לא בא לי כלכך בקלות
או אם לדייק
זה פעם מגיע בקושי, פעם בקלות ופעם בכלל לא


התקופה הזו מוצפת לי ביותר
וככל שיש על מה - ככה להביא את זה לידי כתיבה , כלכך בלתי אפשרי לי

יש גם את עניין הביקורתיות שלי כלפי עצמי
ומה שמשונה לי שזה קורה לי רק בכתיבה ..הביקורתיות העצמית הזאת
וזה בא לביטוי במחשבות כגון:
אני חוזרת על עצמי
אני יוצאת בכיינית
ההשראה (כשהיא מגיעה) סובבת סביב נושא אחד
שאכתוב על משהו שחשה באותו זמן ואז תוך שעה זה כבר לא יהיה רלוונטי
והחשש הגדול מכולם זה לגרום נזק
להביא עצמי לידי כתיבה ובטעות לכתוב משהו שאסור היה לי לכתוב או לחשוף..(ולא שזה קרה פעם, זה כנראה יותר בראש שלי ! )

ויוצא שכתיבה כלכך מקלה עליי
אבל הדרך אליה לא קלה כלל
ואני נותרת עם אנדרלמוסיה פנימית ונפשית


מקווה שהפוסט הזה יפרוץ את הסכר (: