סשן הכרות

לפני 18 שנים. 8 בפברואר 2006 בשעה 11:31

הכנות אחרונות...
מקלחת...לבוש....איפור..
הוראות אחרונות במייל..

המתח בשיאו
הציפיה
הסקרנות
ההתרגשות
אוי ההתרגשות..מרקיעה שחקים
מחליטה ביני לבין עצמי לצאת מוקדם
לקחת את הזמן
לנסות להרגע

טלפון ממנו עם הוראה היכן להמתין ובאיזו שעה בדיוק

הגעתי 10 דקות לפני הזמן שנקבע לי
טיילתי בוהה בחלונות ראווה
מסתכלת ולא רואה
מנסה להראות מתעניינת אבל לא מצליחה

מביטה באנשים שחולפים מולי
אולי הוא אחריי?
אולי עוקב...לומד את תגובותיי
את צעדיי

חולפות 30 דקות מהזמן שנקבע
אני עייפה
מתיישבת על ספסל אולי לנוח אולי להרגע
המחשבות רצות בטירוף
אולי אני נענשת?
אולי זה חלק מהחינוך?
אולי הכל סתם?
אבל לא יתכן...
הוא רציני
ההוראות במייל היו פרטניות מידיי
בא לי לברוח!!!!!

ואז הטלפון המיוחל
ללא התנצלות
שום כלום
"מה את לבושה?"
מתארת לו..
מורה לי לגשת מול המעלית...
לא להכנס לתוכה...רק לעמוד ולהמתין להוראות...

עושה מה שנאמר לי
ושוב ההמתנה..
והפעם בטוחה שהוא מביט בי
שהוא רואה מה שאני לא יכולה לראות

ושוב טלפון..
ושוב הוראה...
נכנסת למעלית...יוצאת מתוכה בלי להביט לצדדים
קולו מלווה אותי...
מוביל...
מכוון....
שוב ושוב חוזרת ההוראה...לא להביט לצדדים
הראש מורכן
מגיעה לרכב...גדול
לא מביטה לצדדים...מצטווה לעמוד מאחורי הרכב
ראש פנימה..
הוא מגיע מאחוריי
מעביר מן ליטוף
ממשיך עם ההוראות רק שהפעם לא בפון...אלא בסמוך לאוזני-בקולו

כיסוי עיניים מולבש..

נכנסת לרכב..נשכבת על תחתיתו..
ידיי נקשרות
רגליי..
ובנוסף...מכסה את כולי...

סוגר דלת...
חוזר להגה...
מתחיל בנסיעה
מוזיקה ברקע...
שקט..
השקט שלפני הסערה...

אני נרגעת...בזכות המוזיקה
אבל רק למ'ס שניות
ושוב המחשבות...
זזה באי נוחות
לא נח לי
הוא נוהג מהר מידיי
ומרגישה כל מהמורה בכביש על בשרי
קשה לי לנשום
מנסה לשנות תנוחה
מנסה להבין....לאן....כמה זמן....מה עוד צפוי...

הרכב נעצר...
יודעת שהוא בדרכו לעברי

מסיר את הכיסוי מעליי (לא את כיסוי העיניים)
פותח את כפתורי מכנסיי
מפסק את רגליי באגרסיביות
מה שהוכנס לתוך פי עובר לשם-לתוככי תוכי