בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

הלאה....

לפני 18 שנים. 11 במרץ 2006 בשעה 13:22

התעוררתי בשעה 2.30 לפנות בוקר
ההכנה הנפשית...
ההכנה המעשית...
גילוח
מקלחת
תיק עם בגדים להחלפה
העבודה ביום הפגישה נראית לי מעיקה
רק שתגיע השעה..
ואז טלפון מוזר בשעה 8.30
"שפחתי לא יכול להגיע בנתיים-סעי הביתה"
לא יודעת איך "לאכול" את הידיעה
שומעת את הלחץ בקולו
ולא רוצה להטריד בשאלות
מנתקים.
בתוכי-סערה
הידיעה מחלחלת
האכזבה
אבל סומכת על המקסים שלי שהסיבה ממש מוצדקת
שהוא "איתי"
שאכזבתו לא פחותה משלי
הציפיה הגעגוע הם מנת חלקנו-יחדיו
כל אחד ממקומו ממרחק-אך קרובים בתחושות

ולא אדוני יאכזב
לא.
ידעתי שהוא רק ימתין לשעת הכושר
כדי לעשות את הבלתי אפשרי-לאפשרי
שוב טלפון
הפעם מעורר ציפיה מחודשת
אז הפגישה התאחרה בשעה
אבל תתקיים (איזה אושר)

יורדת מההסעה אצל חברה מהעבודה
מדברות
שותות
אני מביטה בשעון בחוסר סבלנות
מחליפה בגדים...
התארגנות אחרונה...
ויוצאת למקום המפגש
לבושה-חצאית קולריי בתוכי
בלי תחתונים-כפי שאדוני הורה
הולכת...
מתקדמת לעבר מקום המפגש המיועד
ומרגישה עם כל צעד שמתקדמת
את רטיבותי בין רגליי
רטובה
נוטפת
חוששת שאולי קולרי יפול ממני
שום דבר לא נופל!
זו הרטיבות שזולגת ממני בלי שתהיה לי שליטה


ממתינה באי נוחות
אדוני מתעכב
המקום לא נוח לי
תוהה ביני לבין עצמי אם לומר לאדוני כשאני נכנסת לרכב
שהמקום לא מתאים לנקודת מפגש...
אבל-
אסור לי להוציא הגה
לא...לא אומר
ולא אתלונן
הרגע המתאים להעיר עוד יגיע
כעת לפניי מטרה
להיות שפחה כנועה ממושמעת
שלא תיתן סיבות לאדון שלה להחטיף ולהעניש

הוא עוצר בסמוך אליי
נכנסת בשקט מוחלט
מתמקמת
מושיט את ידו
האינסטינקט גורם לי להניח ידי בידו
הסטירה שחוטפת מעוררת את קו מחשבתי
מושיטה את ידי לתיק
ומוציאה את תחתוניי
אותם התחתונים שלבשתי יום קודם למרות הוראתו המפורשת של אדוני
שאני בלי-עד להודעה חדשה
הוא מאלץ אותי לפתוח פה גדול
דוחף את התחתונים לתוך פי הכי עמוק
אין לי אפשרות להוציא הגה
אולי אולי נהמות

מגיעים ליער שומם
הוא מוציא את הקולר ממני
בודק את רטיבותי המתפרצת
מפסק אותי היטב
ומלביש על שפתי דגדגני אטבים
הנהימות מגרוני מתגברות
"כעת שפחתי כדי שהאטבים ירדו ממך
עליך לענג את אדונך"


אני "יורדת" לאדוני
מלקקת
טועמת
מרטיבה
יונקת
והנוזל היקר לא מאחר להתפשט בתוך פי
אדוני מצווה עליי לא לבלוע עד שאראה לו
את פיה של שפחתו-מלא בנוזלי תשוקתו

נוסעים משם
תוך כדי נהיגה האדון המיוחד שלי
לא מוריד את ידיו ממני
יד בהגה
יד שניה-נוגעת מחבקת מלטפת
כלכך מלא נתינה האדון שלי
מלא רגש
עוצמתו-בנתינתו.

כמהה לאהבתך - תודה נסיכה לב אדום
לפני 18 שנים
ליידי רין​(לא בעסק) - הו שפחה,בכתבייך את פותחת צוהר לנשמה רכה שכל רצונה הוא,לענג את אדונה.מתוך עונג צורם של נשמתה.
כמה עוצמה יש בכניעתך,,

מאחלת לך ימים רבים של כניעה

<}{>
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י