הלאה....

תמיד ידעתי שמשמעת עצמית מברזל מאוד מאפיינת אותך
התייחסתי אליה בספק קנאה חיובית ספק יראת כבוד
אבל ברגע שאותה משמעת הופנתה לכיווני קשה לי להכיל אותה


אני נעה מקיצוניות אחת לקיצוניות אחרת
הבנה.. אולי קבלה והשלמה.. וכעס!
המעברים הללו מתישים אותי וכבר אין בי את הכוח

הציפיה הזו לסימן, לתגובה..
הציפיה הזו שהסיוט הזה יסתיים

אני מקבלת פה ושם מילה או משפט למייל
מנסה לפענח את מה שלא נכתב דרך מה שכן...

ולמרות הכל הקושי עצום

כתיבה היא הדרך שלי להקל על עצמי
אבל אפילו היא אינה באה לי בקלות אלא תקועה בתוכי עד מחנק

איפוק סבלנות רוגע ...מילים מילים מילים..


יותר מתחברת למילים אחרות כעת אי שקט ריקנות כמיהה
ותסכוללללללללללללל



יודעת שלקחתי אותך לקצה
התגובה שלך מוכיחה לי שחציתי גבול שבכלל לא הייתי מודעת לו
תמיד שיתפתי וסיפרתי ועדיין לא היה משהו חריג בתגובה שלך שיכל לבשר לי שקיימת אפשרות שתיקח את זה רחוק..

בכלל לא בטוח שזה קשור לעונש כפי שעונש מוגדר ביחסי שליטה
נוטה יותר להאמין שזה שיקול מחושב שלך
שיקול שנועד להפוך את הקשר בינינו לשלם הרבה יותר
חזק יותר ושאינו ניתן להשפעות מבחוץ

זה זה?