בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

הלאה....

לפני 12 שנים. 25 במרץ 2012 בשעה 22:08

לא לחשוב
להעסיק עצמי
לא לאפשר לאוויר להשתחל ולגרות מחשבה
זה מרגיש לי כלום
ואני מכירה את עצמי , כלום זה לא אני

זה הרוגע שלפני הסערה?

מישהי מכאן אמרה לי בזמנו על הפרידה שלה שההבנה הזו שויתרו עלייך היא הקשה ביותר
וזה כלכך מדויק
ולא משנה כרגע אם זו החלטה שלו שלך או משותפת

בכל מקרה זה ויתור

העלבון צורב
תחושת הכשלון
האכזבה

שני זרים מוחלטים שנפגשים ממקומות ועולמות שונים
שאט אט מצמיחים קשר באופן כזה או אחר

שחולקים אינטימיות מאוד עדינה ומאוד מסויימת ודיסקרטית אפילו ביניהם
דיסקרטיות מקודשת (לפחות בעיניי)

ויום אחד

המגדל הזה מתפרק
כמו לא היה מעולם

ושוב הופכים לזרים מוחלטים בדיוק כמו קודם

מישלי - הם לעולם לא יהיו יותר זרים.
גם אם לא יחליפו מילה לעולם.

אם חלקו אינטימיות, היא לעולם תשאר חלק מתוכם, ואיתה גם השותפ/ה.

יש אנשים, שצריכים להתנתק כדי לשרוד, לפעמים דווקא בגלל שזה היה כ"כ קרוב.
לפני 12 שנים
Cafe​(שולט) - ביום בו נעמוד, זרה מול זר
גזולי עתיד ונבגדי עבר
איך תצמד עיננו הנואשת
אל כל אשר ידענו משכבר
ואל היום, בשלל צבעי הקשת
נושיט היד ולא נמצא דבר.
(לאה גולדברג)
לפני 12 שנים
Devil's Angel - אהבתי את מה שמישלי כתבה לך.
ובנוסף, את יודעת מה אומרים על דלת שנסגרת.
‏}‏{
לפני 12 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י