הלאה....

אני לא יודעת אם זו השאיפה העמוקה ששאפתי מצנצנת ריח של נרגילה (עמוקה מדי )
שהבן שלי ביקש שאריח.. או שמא צניחת סוכר מכיוון שלא אכלתי ...או פשוט אדרנלין ברמות מטורפות על מה שעשיתי...
או שזה הכל בבת אחת הרבה מדי חזק מדי..

מרגישה סחרור ספק טוב ספק מחליש
רעד
והתרגשות בשחקים


זה התחיל כמו שיחה רגילה אפילו מעצבנת ומכעיסה
והתגלגל למשהו שאת תוצאותיו עדיין חווה על בשרי
ממרחק
בלי מגע פיזי
אבל בהחלט מגע בנימי נפשי

בית בישולים מצלמה זכרונות שנמהלים בזכרונות עבר והווה
ונגיעה בקצה
חוד קצהו של הקצה

שמישהו יציל אותי ממך? מעצמי?

ואולי לא.........