הלאה....

כל משפט שנאמר בשיחות אחרות
עם אנשים אחרים בהקשרים שונים
מציף בזכרונות
במשפטים שנאמרו
תוך אמונה עיוורת בנכונותם
בהבטחות להמשכיות
בחוויות ורעיונות ותוכניות שלא לטווח קצר
וכעת?

הציפיות החלומות התקוות הופכים למשהו שקרי
שקשה להפנים שיתכן שנאמר או תוכנן שלא בתום לב
אחרת איך אפשר להסביר את התוצאה האיומה?

והכעס מחלחל
וגדל
ואיתו הד מילותייך
שסייעו לך לקבל את שלמותי
את אוקינוס ההענקה שקיים בי ושגורם לאנשים כמוך לחדור את השריון בנבזיות
רק לכיבוש יעד נוסף

תיבלת את משפטייך במלודרמטיות
כשחקן תיאטרון שיודע את תפקידו היטב
עד לרגע שקצת במשחק ואילצת אותי לשבור את הכלים

ניסית למשוך ולשחק כמה שיתאפשר,
רק שהפעם בלי כל מאמץ לחיזוק דברייך
בינך לבין עצמך משערת שחשבת
יעבוד במינימום השקעה- מה טוב
לא יעבוד- נסיים בידידות

אולם האישה שבי אומנם נאיבית
אך ניחנה בכושר אבחנה מעולה
לקרוא בין דברייך נוטפי "האהבה " "והרגש"
את המשמעות האמיתית של הריחוק שלך
וקטעה את תוכניותייך בזמן
אותה אהבה שהיום נח לך לדקדק בה
ולכנות אותה אהבה בדרכי שלי
הגדרה מעניינת לרגש "אמיתי"