בדרך כלל בהכרויות , לא ממהרת לחשוף את שמי הפרטי, ולא מטעמי דיסקרטיות משום ששמי לא כזה נדיר.
הסיבה כנראה נעוצה בצורך הזה שלי לשמור לעצמי משהו, או לייחד את החשיפה הזו להכרות מוחשית הרבה יותר
ולכן לרוב שומרת על הכלל הזה עד לפגישת הכרות - ואמש היתה אחת כזאת..
אומנם הכרנו שבוע וחצי קודם והתקשורת האינטנסיבית הרגישה כמו שהכרנו הרבה יותר אך בכל זאת התעקשתי שתשתמש בשם שבחרתי לי ומלווה אותי במדיה הזו במשך שנים
לא הסתדר לך עם שמי הבדוי וניסית להקדים את המאוחר אך אני הסברתי לך שהשם הבדוי הזה הפך להיות חלק ממני
ושוב חזרתי על ההבטחה שכשנפגש..
כשהגעת לאסוף אותי, במהלך הנסיעה, אחד הטלפונים צלצל , ואני הייתי בטוחה שזה הטלפון שלי!
חיפשתי את המכשיר שלי, כשתוך כדי, אני מבינה שזה הנייד שלך שמצלצל ושיש לנו צלצול זהה...
בתוך הבלבול הזה אני רואה על הצג של מכשירך את שמי האמיתי
מתוך אינסטינקט ובתוך כל הבלבול הזה אני אומרת לך שאתה מחייג אליי! ואתה עוד אומר לי שלא עם השם הזה את מופיעה אצלי ומראה לי את שמי הבדוי ומספר הטלפון שלי..
רק כשאמרת את המשפט הזה הבנתי בעצם שזה לא ייתכן, אתה הרי לא יודע אותו!
השתתקתי!
לא שמת לב למתחולל אצלי
ואני הרגשתי שכנראה כל זה קורה כי הגיעה השעה לגלות את שמי
הודעתי לך ששמי האמיתי זהה לשם שהופיע על צג המכשיר שלך באותה שיחה נכנסת...
היית בשוק עוד דקות ארוכות
הסתבר לשנינו שהשם שלי ושל החוקית שלך - זהה!
