הלאה....

פרצת לנפשי בסערה
טילטלת את חיי,מוטטת את כל מה שהאמנתי בו, את כל הפשרות שלפניך לא הייתי מוכנה להתפשר
תוך מ'ס ימים,
מבלי שאדע עליך דבר,
בלי גורם ויזואלי
בלי אפקט הקול
מבלי לגעת,לטעום
שליטה וירטואלית נטו


אינך מבטיח דבר, פרט לכנות
אותה כנות שתמיד האמנתי שעדיפה על פני שקר
אך כנותך כפי שהיא- גורמת לי סבל,
מאלצת אותי ללמוד בדרך הקשה,
לקבל מה שלא הייתי מוכנה לקבל לעולם,
אותה קבלה שבגללה קשרים נדחו על ידי ללא עוררין
אז מה הפעם שונה?
מה ממגנט אותי?
איך האמונה שמושרשת בי עמוק כלכך בקשר מונוגמי
מתערערת לה פתאום?


אינך נוגע בעתיד,במרחק, במציאות עצמה,
רואה בי שפחתך
מנתב אותי להתייחס אליך כאדוני,
אך הקינאה מאכלת אותי,
במקום לשמוח מאותם המשפטים שמעידים על השתייכותי,
אני חושבת על כמה משוייכות ששומעות את אותם המשפטים ממך אדוני,
ואתה מגלה הבנה למלחמה שמתחוללת בתוכי,
מקדיש זמנך להסבר,
על כל טענה הגיונית שטוענת, מקבלת טיעון הגיוני מכיוונך
מנסה ללמד אותי מהו מקומי,
שרצונך הוא הקובע, שלי אין שום זכות עליך,
ועל פיך יישק דבר,
שמבחינתך זכויותיי מסתכמות בלהחליט שרוצה להיות שפחתך או לא
והדרך להבנה הזו, ללמידה, רצופה קשיים ומהמורות
והאמת שכמו שמכירה את עצמי...קשה לי לנבא אם אחזיק מעמד
אם אשרוד קשר כזה, אם אדע להתאפק ולא לקנא,
או שמא אשבור את הכלים ואעבור הלאה.