בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

הלאה....

לפני 10 שנים. 7 במרץ 2014 בשעה 12:12

אני שומעת אותך ומתה לומר לך כלכך הרבה

רוצה לומר לך כמה אני רוצה

כמה מתגעגעת ומתי נפגש

והכעס הזה חוסם אותי

אני אומרת הכל כשאתה מנתק......אומרת בלב

 

אתה מחייך אותי

אתמול חייכת אותי בתוך כל העצבים

ואני לא רוצה לחייך כשזה לא חיוך מלא ומשוחרר

את מלנכולית אתה אומר

ואני עונה: נ-כון

 

זו סיבה מספיק טובה להניח לי

 

אם זה תלוי בי, זה לא יקרה אתה עונה

 

אז..זה מה יש.

מתוקף אישיותה - מילים עוצמתיות
משתקות.
אין מה לומר מול כתיבה שכזאת.
מטען רגשות עצום שלך חשפת בו.
תמהיל של כאב ועונג.
ולי חסרה רק תחושת תקווה.
יש תחושה של תלישות.
לפני 10 שנים
כמהה לאהבתך - זיהית נכון לחלוטין
למרות שכל החיים הם בעצם רגעים משתנים
ככה גם במערכת יחסים הזאת
רגע של אבדון, רגע של חיוך, רגע של עצב
לגבי תקווה, היא קלושה אך קיימת , כי אלמלא קיומה
לא הייתי מסוגלת לחיות עם רגעי הכאב והכעס.
לפני 10 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י