הלאה....

לא פעם ולא פעמיים קרה שהמליצו והציעו לי למחוק פוסט זה או אחר שלא מתוך כוונה רעה אולם לדעתי מי שמוצא לנכון להציע הצעה כזו הוא בדרך כלל לא אחד שכותב...שהרי לגביי הבלוג הוא
בראש וראשונה היומן האישי שלי והידיעה הזו קודמת לידיעה שהוא חשוף לעיני כל ...
כשאני נגשת לכתוב המטרה שעומדת לנגד עיני זה השירות שהכתיבה עושה לעצמי, ורק אחר כך
איך אחרים יראו את אותו פוסט..
קורה גם שמונעת מעצמי כתיבה רק בגלל שיש רגעים שהמחשבה מה יגידו משתלטת על המחשבה שזו בשבילי תראפיה וצר לי מאוד שזה קורה לי
זו הממלכה שלי
המוזה שלי
ההתרחשויות שלי לטוב ולרע
והבלוג הזה הוא אני ושלי וכבני אדם טבעי שלא הכל ורוד בחיינו, כמו שיש ימים של אפרוריות ,כמו שיש מעשים שגאים בהם ומעשים שלא...
ואני רוצה להיות הכי טבעית ולא לייפות שום דבר ...
מה שקורה נכון לאותו הרגע בו הוא נכתב לא תמיד הוא נכון לרגע הבא אחריו ועדיין זה מה שהרגשתי, ועדיין זה מה שעבר עלי, ועדיין זה מה שהיה נכון לי ברגע המסויים ההוא..

ואין כיף יותר גדול מזה לקרוא בו הרבה אחורה ולהזכר
לקרוא בו כמו שפותחים אלבום תמונות ונזכרים בנוסטלגיה.