הלאה....

אני נפעמת מתרגשת ומפרפרת מהאיש הזה שהוא עכשיו שלי

מהיכולת שלו להשקיע ולהכיל, מהטוטאליות שאינה פחותה משלי

מעריצה את הסבלנות והאופטימיות שהוא מפגין למרות שיכולה לזהות באופיו היפראקטיביות

תוהה ביני לבין עצמי אם לו חיכיתי במהלך השנים

אם כל המהמורות שניצבו בפניי היו שביל הזהב בדרכי אליו

ולחשוב שההזדמנות הראשונה פוספסה  בטרם עת...כנראה שלעיתוי חוקים משלו

ככל שמכירה אותו , ככל שנפתחת  אליו כפרח שכותורתיו סגורים וטיפין טיפין נפתחים ,שצבעו העז והמרהיב נפרס כמרבד צבעוני   ככה ליבי מתרחב נפתח וצוהל לקראתו

צבעוניות תחושותיי  חדים בדיוק כפי שהוא צבע לי את החיים , והכניס לתוכם חדווה וחיוניות

מלבד גוון האפור שמידי פעם מגיח וגורם לחשש שאתעורר מהחלום למציאות אחרת {חלילה וחס!}