נחתת היום מחו"ל, לא חיפשת לצלצל, לא התעניינת לא התגעגעת
ידעת שכאן אהיה כמו תמיד,מבלי שתצטרך להתאמץ...
הופתעתי לראותך באתר בשעה מוקדמת, הייתי בטוחה שתנחת בלילה
ואולי כשאני חושבת על זה, בכלל נחתת אתמול אבל למי או למה זה כבר משנה?
פנית "לכלבה"
שואל שאלה סתמית כזו שאלה לא מהלב- שאלה לצאת ידי חובה..
אז למדתי אותך ועניתי כמו שאתה מצפה "הכל בסדר" ביובש...
החלפנו מסרים, עיגלנו קצוות לקראת הסשן המתוכנן מחר, הכל היה בעצם סגור לפרטי פרטים
המסרים בינינו לימדו אותי שהולך להיות סשן לא קל...
נלחצתי- אבל ידעתי שאתה לא הכתובת לחיזוקים, להסברים, להרגעה...
ניסיתי להתמודד בכוחותיי
לדבוק במטרה שהצבתי לעצמי- להתאפק ולתת לזה צאנס
אבל המתח היה ענק מכדי שאוכל להסתדר איתו בגפי
הציפיה למפגש הזה היתה בשמיים
ספרתי את הימים והשעות
התכוננתי נפשית ופיסית
התלבטתי מה אלבש...מה אנעל.....איזה בושם אזליף....
ידעתי ללא צל של ספק שהסשן הזה יתקיים!!!!!!!!!!!!
נפרדנו תוך ידיעה "שהמפגש" הבא הוא מחר- "פנים אל פנים"
יצאת מהאתר ואני הייתי כאריה בכלוב
חסרת שקט ומנוחה
עבר עלי משהו שעד לרגע זה לא יודעת להגדיר או להצביע עליו
שיתפתי ידיד,
שיתפתי חברה,
הם לא יעצו מה לעשות
רק נתנו לי כלים לראות בהיר
ההחלטה נפלה.[i]
לפני 18 שנים. 25 בספטמבר 2006 בשעה 19:03