הלאה....

ימים מתוחים עוברים עליי
תקופה לחוצה עם המון מחשבות
טועה לא מעט
משחקת משחקים שלוקחים אותי פסיעה אחת מהתהום..

הבוקר צילצלתי מהעבודה הביתה כמו בכל בוקר לשמוע את הקטנה שלי
המתוקה הזו מצפה לשיחת הבוקר באדיקות
היא ענתה כמו מידי בוקר והודיעה לי שנשארת בבית..
כלכך כעסתי יותר מאשר עליה....כעסתי על מי שאחראי לכך שהם ילכו לבית הספר..
הגעתי הביתה זעופה
היא רק הביטה בי ופנתה לעיסוקיה..
שמעתי אותה מדברת אל עצמה תוך כדי משחק...
עבר זמן מה היא נכנסת אליי לחדר...מפוייסת מנסה לגעת...
הסברתי לה שאני כועסת ושזה לא בסדר..
היא ניסתה להסביר חזרה את עמדתה וחזרה למקומה לשחק..
כבר לא יכולתי- ניגשתי אליה...חיבקתי אותה חזק
את השמנה המתוקה שלי
אוהבת לחבק אותה, לצלול לתוך החיבוק העוטף הזה
לנשק את הלחיים התפוחות המתוקות כאילו הכילו דבש
ולשכוח לרגע נדיר מ-ה-כ-ל
מהקשיים, המחשבות, הלבטים, העצב...

מתה עליך בובה שלי [/color][i][b]