שלום, הייתי מציגה את עצמי אבל אני סך הכל גוף ללא תכלית
הם אומרים שכיף איתי, אני מניחה שהם מגדירים הנאה בצורה קצת שונה משלי.
הם נכנסים לי לחיים כמו מערבולת רוח קטנה, חלקם חזקים יותר וחלקם בקושי מורגשים,
אך הם דואגים להרוס לפני שהם עוזבים.
קצת כבד לי והפסקתי לנסות בדרך לא יוצלחת לסדר אחרי הבלאגן שהם משאירים בתוכי, אז אני משאירה את זה ככה; בתקווה שבשלב כלשהו לא ימצאו כבר מה לבלגן.
אני מניחה שאני מלאה ברחמים עצמיים, ואני מניחה שאני בן אדם שקל לעזוב, ואני מניחה שקל לשכוח ממני, אני מניחה שהלבד הזה לא עושה לי טוב, אני מניחה שאני מדחיקה לתוך פינה חשוכה של וויתור עצמי את מה שאני מנסה לברוח ממנו כדי לא להתמודד, אני מניחה שאני לא יודעת לבקש או לקבל עזרה בזמן אמת ואני מניחה שהחמצן אוזל ואני נחנקת וטובעת ואין מי שיציל אותי כי אני עמוק מדי במים וקשה לי ואני מניחה שאני מניחה יותר מדי ואני לא יכולה להניח לזה.
שלום, הייתי מציגה את עצמי אם זה באמת היה רלוונטי.
